ויהי בוקר ויהי ערב-יום שני (פסטה פלייס)

כזכור, ביום ראשון כמעט ונכנסנו לפסטה פלייס (לפני המחטף החומוסי).
מכיוון שהבטחנו לבחורה הנחמדה שעבדה במסעדונת שנחזור למחרת- עמדנו בהבטחתנו וחזרנו.
שוב- הגענו בטריננינגים אחרי אימון יוגה (הוא) וסטודיו C (אנוכי) ועל אף מצבנו הספורטיבי, התקבלנו בשמחה (ואפילו זכרו אותנו! שזה תמיד נחמד :)).

פסטה פלייס זה סוג של "באסטת פסטה"- מקום קטנטן וחמוד, שיש בו בר פנימי ואחר שפונה החוצה לרחוב, 3 שולחנות ואווירה אינטימית ונעימה.
התפריט-מצומצם ולא עמוס לעייפה. יש בו כמה סלטים כראשונות, כ 20 רטבים לפסטה (שמשוככים לאחר מ 5 סוגי הפסטות) ו4-5 קינוחים.
בנקודה הזו שמחתי: אני לא אוהבת לשבת במסעדות מול תפריט עמוס לעייפה. זה גם מבלבל אותי וגם גורם לי לחוסר סבלנות . באופן כללי, אני מעדיפה מקומות שמגישים כמה פריטים שעשויים היטב.

הוזמנו:

חונקי כמרים ברוטב סלסיצ'ה-נקניקיה איטלקית עבודת יד ברוטב עגבניות


המנה של הזוגי- הרוטב עצמו היה רוטב פיקנטי ומתובל היטב, אבל סטנדרטי. הנקניקיה היתה מעולה והוסיפה המון לטעם.
בגדול- אני לא מתה על רטבי עגבניות, אבל זו באמת מנה משביעה, טעימה ומחממת את הבטן 🙂

ניוקי תפו‏"א ברוטב גבינה כחולה,‏ שמנת ואגוזים


המנה שלי. אני מאוד אוהבת גבינות כחולות. ככל שהיא מסריחה יותר- היא טעימה יותר:-]
אני חייבת להודות שאני לא חובבת גדולה של ניוקי, אבל הבחורינה המקסימה במקום המליצה בחום לקחת את המנה הזו עם ניוקי תפו"א והשידוך אכן היה מוצלח.
מה שכן- היה חסר לי משהו קצת "ספייסי". אולי אם הגבינה היתה חריפה יותר, התוצאה היתה מוצלחת יותר, אבל בגדול- אין תלונות.
בנוסף, המנה, למרות היותה רוטב גבינה ושמנת, מצליחה להיות קלילה ולא כבדה ומעיקה.

שתי המנות היו בגודל מעולה ומדוייק, שזה ח"ח למקום- בהרבה מסעדות נוטים להגיש מנות עצומות בגודלן.
לקינוח- מאוד רצינו טירמיסו, שנגמר 🙁

יחד עם שתי כוסות קיאנטי- 103 ש"ח.

שורה תחתונה– מקום קטן, חמוד ומזמין, פסטה טובה, שירות מעולה:-)

פסטה פלייס– אבן גבירול 142, ת"א

עדכון עצוב- פסטה פלייס סגרה את שעריה.. חבל :-/ 

ויהי ערב ויהי בוקר- יום ראשון (בחומוס זחלאווי)

ערב יום א' האחרון.

הזוגי חוזר הביתה מדוכדך משהו, אני מלאת אנרגיות אחרי סטודיו C.
"בוא נצא להליכה!". אז יצאנו.
אחרי שעה קלה במסלול החביב עלינו (מרח' ארלוזורוב דרך רמד עד הירקון ושמאלה לאבן גבירול, שוטפים את העיניים בבתים מדהימים שלעולם לא נוכל לרכוש) הרעב התחיל לכרסם. מה אוכלים?
נעצרנו באבן גבירול מול ה"פסטה פלייס", מסעדונת קטנה שהזוגי כבר מזמן רצה לנסות אבל אז- היתה לי הברקה:
נזכרתי שלא מזמן מעייני והשמנמנ.ים התארחו בחומוס זחלאווי וחזרו מלאי קומפלימנטים ועם בטן מלאה.
לא נלך!
בטח שנלך!
SMS זריז למעייני, לוודא את הכתובת ואת שעות הפתיחה, מלווה באסמס חוזר "אל תוותרו על המסבחה הזחלאווית ותזהרי מהפיתות! הן ממכרות!"

גילוי נאות- אני חיפאית במקור. מה זה חיפאית? קרייתית.
15 דקות מעכו ואוצרות החומוס שלה (ולא, חומוס סעיד" לא נחשב "אוצר").
7 דקות מחומוס פראג' בעיר.
לכן, קל להבין שהסטנדרטים שלי לחומוס מבוססים על העקרון ש"אם זה פחות טוב מסוואהילה, זה לא באמת חומוס".
(אגב, אותם הסטנדרטים תקפים גם לגבי פלאפל. אחרי שגדלתי על פלאפל הזקנים, מישל ופלאפל שלום בקריית ים, אף תל אביבי לא יגיד לי שהוא יודע להכין פלאפל כמו שצריך :-))

הגענו.
חומוסיה שכונתית חביב, מספיק שכונתי כדי שלא ארגיש לא בנוח עם הטריינינג (החגיגי!) אחרי צעידה.
הוזמנו חומוס עם גרגרים וטחינה ומסבחה זחלאווית.

נתחיל מהפיתות:
אני מוכנה לעבור לגור עם הפיתות האלה! רכות, נעימות וטעימות.
בכוונה תחילה לא קניתי כמה הביתה, אחרת היו מחוסלות בדרך.

חומוס עם גרגרים וטחינה

חומוס כיפי, קליל ולא "יציקתי" (אם הצלחתי ללכת הביתה ברגל אחרי ארוחה כזו- הרי זה משובח).
טחינה דלילה מדי לטעמי.

מה שכן- כנראה שהפנימו את הביקורת שנתנו השמנמנ.ים ואכן גרגרי החומוס היו חמימים יחסים, אם כי אני מעדיפה אותם רכים הרבה יותר, על גבול הנימוחים.

מסבחה זחלאווית

מנה מוצלחת במיוחד (הזוגי התלהב עד מאוד)-
בתוך המסבחה נטחנו גם בצל, פטרוזילה וסחוג. יחד עם ביצה קשה והרבה פפריקה בצד- מנה מצויינת.
לטעמי האישי- אולי קצת יותר מדי פטרוזיליה (אני אוהבת שהפיטרוזיליה היא בגדר "תבלין עדין" ולא אוהבת להרגיש טעם דומיננטי מדי של פיטרוזליה באוכל שלי).

אני חושבת שמה שבלט בשתי המנות היה שהן לא טבעו בשמן (או לפחות- לא הורגש כך).
בהרבה so called חומוסיות אני נתקלת במשחה שומנית משהו שכמעט בלתי ניתנת לעיכול (אני לא יודעת למה, אבל כנראה שמישהו חושב שהמון שמן יעזור להחליק את החומוס בגרון?).

בקבוק מים מינרליים ושתי כוסות קפה שחור וטעים (עכשיו אני רואה בשמנמנ.ים שמוסיפים לקפה מי ורדים- לטעמי, הצלחה!) סיכמו את הארוחה.

החשבון- 50 ש"ח עגול.

שורה תחתונה: חומוס לא רע, מסבחה מצויינת, פיתות אלוהיות, מחיר סביר. ארוחה זריזה, משתלמת וטעימה על הדרך.

חומוס זחלאווי- בן יהודה 202, ת"א

על אבטיחים, נעליים וקופסאות גפרורים.

מכירים את השיר על האישה שגרה בתוך אבטיח?
ואת הסיפור על הגיברת הזקנה שגרה לה בתוך נעל?
ובכן, בגרסאת אבטיח 2009:
האנשים שגרים בתוך קופסאת גפרורים.

בלתי נתפס בעיני שאנשים גרים בתוך דירה בגודל 14 מ"ר.
אני כמובן מודעת למצוקת הדירות הטובות בת"א ולגובה שכ"ד (אלוהים עדתי שעד שמצאנו את דירתנו הנוכחית והמאממת, הזענו דם וגם אותה מצאנו בפוקס ובפרוטקציות אינסוף…) ועדיין- אני לא מבינה איך אפשר (למען השם, המטבח שלי קרוב ל 14 מ"ר).
מה שעצוב, זה שבעלי דירות מנצלים את המצב ומילא, היו מציעים את הדירות הללו במחירים סבירים, אבל לא!
על הדירה המשופצת וה"אינטימית ונעימה/ חמימה ובעלת פוטנציאל/ מאורגנת היטב בעלת חלל כניסה פרטי" הם גובים שכ"ד מגוחך.
למעשה, אני חושבת שהעונש הראוי לבעלי הדירות הללו,  הוא לגור בתוך אחת מהן למשך שנה.
אה-מן!