שבת בבוקר, יום יפה (באדורה)

כבר כמה זמן שהיא, היא, הזוגי ואנוכי מנסים להפגש לארוחת בוקר ביום שבת. היעד הנבחר- אדורה.

איכשהו- תמיד משהו משתבש: זו גרה בחור בסוף העולם, זו מפתחת ציקלופיזם ולזה סתם לא מתחשק לצאת מהבית. קורה.

נתנו לזה עוד ניסיון, הזמנו מקום מבעוד מועד ובשבת האחרונה- הפתעה!

מזג אוויר קייצי ונעים הצליח לגרום לנו לצאת מהבתים ובשעה 10 אפס אפס התיצבנו, עייפים אך רעבים בפתח המסעדה.

(בעצם- רובנו התייצבנו בפתח המסעדה. אחת מאיתנו איחרה איחור טריוויאלי של חצי שעה, אך נציין באהבה שהיא הודיעה מראש. ווי לאב יו, נעל!)

לפני הכל אציין, שמבחינתי אדורה עברה את מבחן ארוחת הבוקר כבר בשלב הקפה.

בלקסיקון שלי, "ארוחת בוקר" כהלכתה דורשת ג'ארת קפה ראויה, ולא "קפה גדול" שמגיע בספל ה"פחות קטן".

ביקשתי (וקבלתי) ספל זכוכית גדול ומהביל. התחלה טובה.

החלטנו ללכת על ארוחת הפינוקים.

הקונספט: טעימות בשיטת הסרט הנע-

לשולחן מתחילות להגיע מנות ראשונות קטנות, לאחר מכן כמה סוגי ביצים והריפיל- חופשי.

מ-ת-ח-י-ל-י-ם:

ראשון הגיע לחם חם וטרי, עם פשתן, פרג ו….עוד משהו (שאני פשוט לא מצליחה לזכור). עטוף בנייר אפיה ומהביל. טעים 🙂

יחד איתו הגיע סלסלה עם מאפי שמרים שהוכרזה "קינוח!", אותה הנחנו בצד ושמרנו לקפה.

הלחם הגיע מלווה בצלחת שעליה מס' פנכות עם מטבלים: כדורי חמאה, מלח גס, ממרח עגבניות, קונפי שום וריבת חצילים מופלאה (אני חושבת שביקשנו בערך חמישה ריפיל'ס ממנה…)

לאחר מכן- סלט תפוחי אדמה עם בצל וקרם פרש. הסלט. התענוג הזה נחל הצלחה מסחררת ומולא לבקשתנו שוב ושוב (ושוב ושוב).

ההוכחה הניצחת לכך שאוכל הכי טעים הוא האוכל הכי פשוט: סלט תפוחי אדמה עם שבבי בצל סגול, בצל ירוק עם מעט שמן זית וחומץ ומעל- קרם פרש. תפוחי האדמה היו מעט חמימים מה שעמד שניגוד מופלא לקרם פרש הקר ויצר סימפוניה של טעמים (כן. התפלצנתי. סו מי).

פסטיה בצק פילו ממולאת בגבינת עיזים ועגבניות. נחמד. לא משהו לכתוב עליו הביתה.

גרבלקס עם ביצים קשות- ביצים קשות, עליהן קרם פרש וגרבלקס, מתובלות בפלפל שחור. מנה נחמדה. לא יותר.

הגרבלקס היו טובים (מאוד קל להפוך את הסלמון למלוח עד כדי בלתי אכיל), אבל המנה לכשעצמה היתה משעממת למדי.

הבאים בתור:

סלט קלמארי שהיה סתמי. פשוט כך (אציין כי הגיעו שתי מנות- אחת עם הרוטב הרגיל שמכיל סויה והשני- עם רוטב אחר נטול סויה מטעמי סכנת נפשות וכיוב')

הקלמארי היה די גומייתי בשתי הורסיות ולאחר שניים-שלושה ביסים נשאר מיותר והושב בבושת פנים לפינת השולחן. רחוק. בפינה. בחושך.

סביצ'ה אינטיאס– שהיה לא רע בכלל- טרי ורענן. טעם לימוני דומיננטי (וחביב עלי) שהשתלב יפה עם זילוף הטחינה שמעליו.

מסבחה חצילים– שהיתה בעצם חציל קלוי עם טחינה ומעליו בשר טחון. מנה נחמדה, חמימה מעט ומתובלת בדיוק במידה.

ולסיום הראשונות- סלט ירקות, שוב: כמה פשוט- ככה טעים. שלל ירקות טריים (באמת! חמישה צבעים לפחות!) עם תיבול מינימלי שלא העמיסו יותר מדי או השתלטו על המנות האחרות.

לאחר מכן, הגיעו המנות העיקריות:

מקושקשת עם תרד ופרמז'ן- מפתיע כמה שביצה מקושקשת יכולה להיות טעימה: התרד הוסיף המון ולא היה "קוועץ'" (מחלה של תרד שחולטים אותו הרבה יותר מדי), הפרמז'ן גורד שניה לפני ההגשה, כך שלא נמס לגמרי וטעמו הורגש. שוב- נוסחא מנצחת: מנה פשוטה וטעימה.

אג(ס) בנדיקט- אחח…עוד יכתבו שירים על המנה הזו.. ביצה עלומה ב-ד-י-ו-ק במידת העשיה הנכונה עם רוטב הולנדייז מצויין (ולא, זה לא טריוויאלי. ברוב המקומות משתוללים עם החומץ ושוכחים מתי די), מונחת על פרוסת האם שמונחת על בריוש צהובה מחמאה 🙂 מיותר לציין שהזמנו עוד שתי תוספות של המנה הזו.

שקשוקה חצילים ופטה– האמת? אני מתחילה לחשוב שאולי הבעיה היא איתי, רחמנא ליצלאן. אולי בלוטות הטעם שלי נשחקות עם השנים…כי לאחרונה, נראה שאני לא מצליחה למצוא אף שקשוקה שקולעת לטעמי.

זה לא שהשקשוקה לא היתה טובה , אבל היא היתה….well, שקשוקה. סתם שקשוקה עם כמה נתחים של חציל וקוביות פטה. שום תיבול מיוח, שם "קיק" ללשון. פשוט שקשוקה.

לסיום, הזמנו סבב קפה/תה נוסף ושתיה קלה (הארוחה מגיעה עם שני משקאות חם/קר לבחירה).

חשבנו לתומנו, שנוכל להנות ממאפה שמרים מתוקים (זוכרים את הסלסלה ממקודם?) עם הקפה.

הביס הראשון (כמו השני, השלישי והחמישי) גילו לנו שמאפי השמרים פשוט לא אפויים עד הסוף והתערובת בפנוכו איננה אכילה.

ביקשנו יפה ואחרי שניה הגיעה סלסלה חדשה.

אך אויה! גם פנ- חלק ניכר מהמאפים פשוט אינם אפויים דיים.

אכזבה.

בפעם השלישית כשהוחלפה סלסלת המאפים גילינו עוד יחידה או שניים שלא היו סופר מוכנות, אבל בשלב הזה החלקנו. בסה"כ הרוב היה טוב.

הנזק לכיס- 69 ש"ח* 4+ טיפ.

וזה מה שנחמד כאן: ארוחה כזו עולה 79 ש"ח לעד שני סועדים. ברגע שיש שלושה סועדים ומעלה- המחיר הוא 69 ש"ח לאדם.

הוגן, מתחשב, הגיוני ומשתלם.

בשורה התחתונה- ארוחה מצוינת, משביעה, משתלמת ומזמינה. יחד עם שירות מצויין והחברה הנעימה- יופי של שבת.

אין ספק שנחזור שוב, בקרוב.

אדורה– בן יהודה 226 תל אביב.

הבראנץ' מוגשת בשבת בלבד.

2 מחשבות על “שבת בבוקר, יום יפה (באדורה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *