תערוכת מבשלים 2010 עושה לנו סושי :-)

לפני כמה שבועות התקשרה אלי נועה: "בואי לסדנת סושי עם בועז צאירי". יאללה, הולכים.

הסדנא אורגנה במסגרת הפעילות לקראת תערוכת מבשלים 2010 . תיארה במדויק עינת המאממת: "אירוע קולינרי גדול ומגוון במשך 3 ימים עם סדנאות מעשיות, הרצאות ועשרות של מציגים מתחומי המזון והציוד הגסטרונומי הוא חגיגה של ממש"

***

גילוי נאות מס' 1- אני אוהבת סושי. מאוד. אני די משוכנעת שנולדתי עם קיבה נוספת לסושי ועוד אחת, ליתר בטחון. אני צרכנית מאסיבית של סושי ומכינה גם ביית (לא לעיתים מספיק קרובות כמו שהזוגי היה רוצה, אבל עדיין..)

גילוי נאות מס' 2- את "סאקורה" של צאירי- אני לא מאוד אוהבת. הפעמיים שביליתי שם לא הצדיקו את המחיר ואני, שתופסת מעצמי כבעלת חוש טעם מפותח למדי , לא הצלחתי למצוא סיבה לחזור אליה בפעם השלישית.

לכן, הציפיה שלי היתה שהפעם, מכיוון שמדובר על סדנא אינטימית יותר, החוויה תהיה שונה מאשר מסעדה תחת העומס של עיסקיות הצהריים.

***

התכנסנו כ 16 בלוגרי צייצני וחובבי אוכל בחדר הסדנאות של ספייסס , חמושים- מי במצלמה ומי בסמארטפונו ולצערי- התאכזבתי.

אחרי הרצאה ארוכה ומשמימה במיוחד על חייו, משפחתו ומעשיו של השף (בקצרה: נשוי ליפנית וילדיו ההו-כה-מוכשרים דוברים יפנית גם כן. חמותו עושה אף היא סושי), הגענו לנושא הסושי (ב140 תווים או פחות: בארץ לא יודעים להכין סושי, כמובן) שהועבר בצורה משמימה לא פחות.

אגב, מוטב היה ליידע את מר צאירי, שכשעורכים סדנא לבלוגרים וצייצנים- צילומים וציוצים דרך הסלולאר- הם חלק אינטגרלי מההוויה. היה חסר אך מעט כדי להעמיד אותי ליד הלוח כדי שאכתוב "לא אצייץ יותר בסדנא, לא אצייץ יותר בסדנא, לא אצייץ יותר בסדנא…".

10 דקות נוספות הוקדשו לאורז (מישהי טענה שיותר, אני טוענת שתפיסת הזמן-מרחב שלה לקויה).

לאחר מכן, עבר צאירי למלאכת הכנסת הסושי.

להגיד שיצאתי עם תובנות מעמיקות, טכניקות חדשות ומלהיבות או שיטות מופלאות אשר לא ידועות לאדם המערבי? לא וחבל, כי אני באמת חושבת שלאדם עם מאגר ידע שכזה יש הרבה מה לתרום ומה להעביר.

מה שכן, יצאתי עם הידיעה שלסדנא הזו האורז הוכן מראש ולדעת צאירי, דגים קפואים או סלמון מעושן הם just as fine.

עכשיו, אני מכינה סושי (טוב!) בבית כבר הרבה זמן. לא משנות ה 80 כמו צאירי, אבל מספיק בכדי לדעת ששלושה דברים קובעים את טעמו של הסושי: האורז שעשוי בדיוק, הדגים האיכותיים והירקות הטריים (בניגוד, למשל, לאבוקדו הלא-מספיק-בשל שהיה בסדנא).

לכן, לטעמי, מוטב היה אם האורז היה מוכן כחלק מהסדנא עצמה ואם היה מתאפשרים למשתתפים לקחת חלק יותר אקטיבי בהכנת הסושי.

3-4 היחידות שטעמתי בסוף הערב הספיקו כדי להוכיח לי שלא שיניתי את דעתי בנוגע לסאקורה (אולי בגלל הדגים הקפואים?)

לסיכום-

המפגש כמפגש היה צבעוני ונעים, ברובו בזכות האנשים הנהדרים שלקחו בו חלק וכמובן- המארגנים המצוינים 🙂

תמונות מהערב ניתן למצוא בדף הפייסבוק של מבשלים 2010

***

תערוכת "מבשלים" – התערוכה לאוהבי הבישול והאפייה

מחיר כניסה בקופות התערוכה 40 ₪.
נוער עד גיל 12 ללא תשלום

התערוכה תתקיים בגני התערוכה בתל אביב
בין התאריכים 14 – 16 באפריל 2010
ימים רביעי וחמישי בין השעות  10:00 – 22:00
יום שישי בין השעות  09:30 – 15:30

יועץ אסטרטגי: צחי בוקששתר
יועץ קולנרי: יאיר פיינברג
ניהול תוכן: ד"ר דורית שנון
יח"צ: טצה תקשורת בע"מ
שיווק ברשת: נועה לבני

יועצת יין: סומלייה מורן עשור

קנו לעצמכם מתנה לחג. אולי חולצה אופנתית בעלת מודעות אנטי-חברתית?

אני לא יכולה להתעלם מהדיון הזה (הקישור הוסר. צודקות אלו שאומרות שאין סיבה לפרסום חינם. בקצרה- מוכר חולצות עלוב שמוצא זוית משעשעת באונס קבוצתי.), שגלש גם אל הטוויטר, ממש הבוקר.

אני מבינה בדיחות שואה, בחיי.

אני גם מבינה ניצולי שואה שמשתמשים בבדיחות שואה כאמצעי התמודדות.

אני גם מבינה, כמובן, את אלמנט הרגישות- לא לכל אחד אפשר לספר בדיחות הומור שחור ולא בכל נושא: יש בדיחות שואה שאספר לסבא שלי, ולא לסבתא של חברתי, שעדיין מתעוררת מסיוטים בלילות.

אבל-

כפי כצייצתי מוקדם יותר-
במציאות שבה  אחת מכל שלוש נשים עברה או תעבור הטרדה מינית, ואחת מכל ארבע נשים עברה או תעבור אונס ובה בעת, 51% מהאוכלוסיה הן בקצובת סיכון ממשית- אונס הוא לא דבר שצוחקים עליו.

מה שכן שוב לי להעלות על הכתב, זה דווקא מה שלא כתבתי הבוקר:

הדבר שהכי מביש אותי, זה שהיום נתקלתי באישה, שאומרת : כן, זה מצחיק.

במשך שנים, נשים צעדו בויה דלורוזה, דרך חתחתים ושבעת מדורי גיהנום כדי להשיב לידיהן את השליטה על גופן, על עצמאותן, על החופש לומר "כן" ובעיקר "לא". למעשה, המלחמה עדיין בשיאה: על מקומות הישיבה באוטובוסים, על שכר במקומות העבודה, על חקיקה שיוויונית, על עונשים מחמירים למכים, המתעללים והאנסים….להמשיך?

לכן לטעמי, כשאישה ישראלית, בוגרת ומשכילה כותבת בתגובה לחולצה כזו ש"זה מצחיק כי זה נכון. עד כמה שזה לא יפה ולא נעים"- זה ה Q של כל ארגוני הנשים לסגור את הבאסטות וללכת הביתה.

אין למה להתאמץ. אין למה להלחם.

בעצם- אין בשביל מי.

כי כשאישה, שמעצם היותה כזו היא בעלת סיכוי של 1:4 להיות קורבן לאונס, כותבת משפט כזה- היא נותנת לגיטימציה לכל אנס, פדופיל, סוטה, מתעלל- להמשיך בשלו.

למה?

כי יהיה מי שיצחק על זה.

גרוע מזה: תהיה מי שתצחק על זה.

תגובתי, אגב, למשפט הזה היתה: "טוב, אם זה כזה מצחיק, אולי תתנדבי להחליף את קורבן האונס הבאה. אני בטוחה שהיא תעריך את זה מאוד (אפילו תוכלו לצחוק על זה יחד)"

***

אנסי כל העולם- התאחדו!

מועדוני סטנדאפ ברחבי הגלובוס מחפשים מופע אורח.

__________________________________________________________________________________________________

למען הסר ספק: ברור לי לחלוטין שגם גברים עוברים התעללות ואונס ואני לא מפחיתה ולו לרגע מסבלם.

עם זאת, מטבע הדברים ולאור הסטטיסטיקות, אני מתמקדת בעניות עירי, ברשותכם.

Look what "Zepra" dragged in….

(**חובת גילוי נאות- הייתי אורחת המסעדה. אמנם בביתי שלי, אבל אורחת. המנות שנשלחו היו בגדר הפתעה :-))

***

את צפרה אני מכירה כבר תקופה.

קונפורטי מתאר את צפרה כ"מטבח אסייאתי יצירתי"- אסיאתי עם טוויסט 🙂

אם לומר את האמת, יצא לי לבקר בה לפני זמן די רב (שנה, אולי) ואני חייבת להודות שלא נפלתי.

יתכן ומקור הבעיה הוא בחירה לא נכונה של מנות, ציפיה למשהו אחר (את זוזוברה אהבתי מאוד עד ביקור לא מוצלח) או סתם "אנטי" כללי באותו היום, אבל בשורה התחתונה- היה *רק* בסדר, וזה הרבה פחות ממה שאני מצפה מהבייבי החדשה של קונפורטי.

***

נקישה בדלת, שליח מחייך בפתח.

שתי שקיות ענק נערמות על השולחן, בתוכן מסודרות למופת מנות מנות, קופסאות-קופסאות, מסודרות ונקיות למהדרין, כולל תגיות עם שמות המנות +על התוספות (כי לכו תנחשו איזו תוספת שייכת לאיזו מנה. שאפו על תשומת הלב!), צ'ופסטיקס ומפיות.

מנות ראשונות:

סלט בודהה בריאות (38 ₪)- סלט כרוב אדום, ירקות, נענע , כוסברה ובוטנים- ברוטב ויניגרט תפוחים מ-צ-ו-י-ן ומעל- בוטנים מרוסקים.

לטעמי- סלט מצויין. אמנם "רק" סלט ירקות, אבל השילוב של הירקות הטריים עם הויניגרט והבוטנים הקריספיים- לחלוטין עושה לי את זה.

סלט בודהה משוגע (38 ₪)- נבטים, דיקון (צנון חריף) , אפונה פריכה, רוטב ויניגרט סומסום וואסבי מוקצף.

אצלנו בבית חובבי חריף, כך שמבחינתנו החריף לא היה "חריף אש", אבל בהחלט מכובד. באופן אישי, הרגשתי שטעם הוואסבי קצת משתלט מדי על המנה. הזוגי גם כן חיבב את המנה, אם כי בסופו של דבר, הוחלט פה אחד ש"בודהה בריאות" היא המנה המועדפת.

סלט בודהה משוגע
סלט בודהה בריאות

מנות עיקריות

גהאנג פאד קאי (73 ₪)- פרגיות, ירקות עונה, בזיליקום בקארי בוטנים תאילנדי. מנה עשירה בירקות (אני הבחנתי בגזר, אולי דלעת, למון גראס) ואורז קארי חרפרף למדי (מה שנקרא "פיקנטי פלוס"). המנה לוותה באורז קוקוס מתקתק ושברי בוטנים.

האורז לכשעצמו היה לטעמי מתקתק מדי, אפילו לי (חולת קוקוס שכמותי), אבל שלבו את המנה עשירת הרוטב עם האורז ותקבלו חגיגה בפה: המתיקות של האורז מתערבבת עם החריפות של הפרגית העסיסית והרכה, עם הפריכות של הבוטנים והגזר…

בונוס נוסף הוא שהמנה עוברת היטב את מבחן המיקרו (למחרת בעבודה…)

בו לוק לאק (98 ש"ח)- קוביות פילה בקר,בצלים אדומים בקרמל פלפל שחור וייטנאמי. המנה לוותה באורז יסמין מאודה (8 ש"ח).

בנוגע למנה הזו, יש לי רגשות מעורבים:

מצד אחד- חומרי הגלם מצויינים- נתחי פילה איכותיים (אני מעריכה בכמות של כ 200 גר') שהתערבבו ברוטב הבצלצלים המקורמלים היטב שיחד עם רוטב הפלפל יצרו רוטב כהה וסמיך עם ניחוח משגע וציפיות עד הגג.

בפועל- מנה נחמדה. לא יותר. לטעמי, היה חסר איזשהו "קיק" שירים את המנה (אולי דגש פיקנטי יותר ברוטב הפלפל?). הזוגי פסק "נחמד, אבל סתם". למחרת בבוקר, שנינו רבנו מי ייקח את הגהאנג לעבודה והזוגי התאכזב ש"נתקע" עם הבו לוק לאק (המנה הזו, אגב, עוברת את מבחן המיקרו. ולמעשה, הזוגי טען שהלילה שהמנה "ישבה" במקרר עשה לה רק טוב)

מאחר והמנה היא היקרה ביותר בתפריט, אם הייתי מזמינה אותה במסעדה, הייתי די מתאכזבת מהתמורה וחבל.

לגבי המחיר-אני מתלבטת עד כמה התמחור ריאלי למנה: נכון שנתח פילה במשקל 200 גרם למנה יעלה בד"כ יותר מ 98 ש"ח, מצד שני- במסעדה אסייתית, אולי הייתי מצפה לתמחור יותר נמוך של הבשר מכיוון שההנאה היא לא מהבשר נטו (מצד שלישי- מה אני מבינה?)

בו לוק לאק

גהאנג פאד קאי

קינוחים

טארט שוקולד ארל גריי וטופי (38 ש"ח)- עוגת שוקולד עשירה עם ארומה של ארל גריי (כך לדברי הזוגי. אני לא הרגשתי…). במסעדה, המנה מוגשת עם גלידה ורוטב טופי שאני יכולה רק להניח שמשדרגות את המנה בכמה רמות. מבחינתי- מדובר בעוגת שוקולד טובה, לא יותר. מצד שני, בהתחשב בעובדה שמדובר בי, סביר להניח שהייתי נלהבת יותר מהגלידה ולא מהעוגה 😀

קרמל תפוחים (19 ש"ח)- לא הצלחתי למצוא את תיאור המנה באתר, לכן תצטרכו לסמוך על התיאורים שלי 🙂 תפוח אפוי במעטפת קרמל (פריך) עם שבבי תפוח מיובש. המילה שמתארת את המנה בצורה המעמיקה ביותר היא "נחמד". יתכן וכדור גלידת וניל היה יכול להקפיץ את המנה, אבל לטעמי, היא הזכירה לי גרסא משודרגת של מאפה תפוחים בפילו וחבל. תוספת מעניינת (ג'ינג'ר? ציפורן? אפילו הל?) שתיתן פייט למתיקות של הקרמל והתפוחים היתה יכולה לעשות פלאים.

טארט שוקולד, ארל גריי וטופי

(התמונה לקוחה מאתר המסעדה)

קרמל תפוחים

3 בקבוקי מיצים צורפו לארוחה:

נאם פלומאי (18 ₪) תפוח, סלק, ג'ינג'ר, ליים ותמצית פרחי אלדרברי. אני לא נוגעת בסלק בשום מצב צבירה ולכן הזוגי טעם ופסק: "מעורר, מרענן, חמצמץ, אבל לא משהו שהייתי בוחר לבד".

קרה קרה (18 ₪)- תפוזי קרה קרה, פסיפלורה, פירות עונה ומי היסמין. נחמד, מרענן ועם טעם לואי קל שלא הצלחתי להניח עליו את ידי.

פאפואה קוקונט (18 ש"ח)- מיץ אגוזי קוקוס ורסק קנה סוכר קפוא. אני מוכנה להתקלח במיץ הזה! אמנם אני פריקית של קוקוס ודעתי די משוחדת, אבל אפילו הזוגי שאינו-חובב-קוקוס- אהב. הבקבוק חוסל בתוך שניות (כולל בריין-פריז ספונטני)

משלוח מצפרה. בפולניה היו מרוצים...

בשורה התחתונה- ארוחה טובה מאוד:

חומרי הגלם משובחים, ניכר שהושקעה מחשבה ב"תפירה" של המרכיבים בכל מנה מנה. כל אחת מהמנות יכלה ליפול למלכודת הסטנדרטיות, אבל בכל מנה היה טוויסט מעניין.

שמחנו לגלות "הפתעות" נעימות במנות (למשל: אורז הקוקוס, הוואסבי המוקצף וכו').

המשקה עם הסלק היה בגדר הפתעה נעימה גם כן: מקריאת תיאור המנה בתפריט- אין סיכוי שהזוגי היה בוחר את המנה (מזכיר קצת בורשט..:)).

הנקודות העיקריות לשיפור מבחינתנו היו: תמחור גבוה של רוב המנות (במיוחד הבו לוק לאק, שבנוסף למחיר המנה יש לצרף את מחיר האורז…), קינוחים טובים אך לא מפתיעים ומעניינים כפי שהייתי מצפה לאור טיב הארוחה כולה, ומנת הבו לוק לאק שפשוט לא "המריאה" וחבל, כי יש לה את כל הפוטנציאל שבעולם להיות מנה מושלמת.

8.5 מתוך 10 🙂

צפרה– יגאל אלון 96, תל אביב