אני לא יכולה להתעלם מהדיון הזה (הקישור הוסר. צודקות אלו שאומרות שאין סיבה לפרסום חינם. בקצרה- מוכר חולצות עלוב שמוצא זוית משעשעת באונס קבוצתי.), שגלש גם אל הטוויטר, ממש הבוקר.
אני מבינה בדיחות שואה, בחיי.
אני גם מבינה ניצולי שואה שמשתמשים בבדיחות שואה כאמצעי התמודדות.
אני גם מבינה, כמובן, את אלמנט הרגישות- לא לכל אחד אפשר לספר בדיחות הומור שחור ולא בכל נושא: יש בדיחות שואה שאספר לסבא שלי, ולא לסבתא של חברתי, שעדיין מתעוררת מסיוטים בלילות.
אבל-
כפי כצייצתי מוקדם יותר-
במציאות שבה אחת מכל שלוש נשים עברה או תעבור הטרדה מינית, ואחת מכל ארבע נשים עברה או תעבור אונס ובה בעת, 51% מהאוכלוסיה הן בקצובת סיכון ממשית- אונס הוא לא דבר שצוחקים עליו.
מה שכן שוב לי להעלות על הכתב, זה דווקא מה שלא כתבתי הבוקר:
הדבר שהכי מביש אותי, זה שהיום נתקלתי באישה, שאומרת : כן, זה מצחיק.
במשך שנים, נשים צעדו בויה דלורוזה, דרך חתחתים ושבעת מדורי גיהנום כדי להשיב לידיהן את השליטה על גופן, על עצמאותן, על החופש לומר “כן” ובעיקר “לא”. למעשה, המלחמה עדיין בשיאה: על מקומות הישיבה באוטובוסים, על שכר במקומות העבודה, על חקיקה שיוויונית, על עונשים מחמירים למכים, המתעללים והאנסים….להמשיך?
לכן לטעמי, כשאישה ישראלית, בוגרת ומשכילה כותבת בתגובה לחולצה כזו ש”זה מצחיק כי זה נכון. עד כמה שזה לא יפה ולא נעים”- זה ה Q של כל ארגוני הנשים לסגור את הבאסטות וללכת הביתה.
אין למה להתאמץ. אין למה להלחם.
בעצם- אין בשביל מי.
כי כשאישה, שמעצם היותה כזו היא בעלת סיכוי של 1:4 להיות קורבן לאונס, כותבת משפט כזה- היא נותנת לגיטימציה לכל אנס, פדופיל, סוטה, מתעלל- להמשיך בשלו.
למה?
כי יהיה מי שיצחק על זה.
גרוע מזה: תהיה מי שתצחק על זה.
תגובתי, אגב, למשפט הזה היתה: “טוב, אם זה כזה מצחיק, אולי תתנדבי להחליף את קורבן האונס הבאה. אני בטוחה שהיא תעריך את זה מאוד (אפילו תוכלו לצחוק על זה יחד)”
***
אנסי כל העולם- התאחדו!
מועדוני סטנדאפ ברחבי הגלובוס מחפשים מופע אורח.
__________________________________________________________________________________________________
למען הסר ספק: ברור לי לחלוטין שגם גברים עוברים התעללות ואונס ואני לא מפחיתה ולו לרגע מסבלם.
עם זאת, מטבע הדברים ולאור הסטטיסטיקות, אני מתמקדת בעניות עירי, ברשותכם.
זה לא מצחיק בכלל, אבל העליהום הזה לדעתי, משרת את בעל החנות יותר מכל אדם אחר ולכן לא בא לי להשתתף בו – זה סתם פרסום חינם בשבילו. זכותו של בעל החנות להיות מטומטם, וזכותי לא להתקרב לחנות המטומטמת שלו.
אני גם חושבת שהמסר יכול היה לשרת את הנשים, לולא היו ממהרות כל כך להתלהם – 9 מתוך 10 נהנים מאונס קבוצתי, משמע כולם חוץ מהנאנסת. לדעתי, המסר השוביניבטי הקלאסי הוא שהנאנסת נהנית, כך שבעולם אחר החולצה המטומטמת הזאת יכלה להיות תוצר של קמפיין של העמותה להפגעות תקיפה מינית ואז אף אחד לא היה צועק.
אני לא מבינה מה אתם מצפים מסוג כזה של בנאדם, שיעשה הכל בשביל כמה לירות. כל ההתעסקות בנושא רק מספקת לו פרסום חינם, שממנו הוא מאוד נהנה.
אגיד פה מה שאמרתי בפייסבוק: מי שעשה את החולצה הוא אידיוט. מי שזה מצחיק אותו הוא אידיוט. ומי שלוקח ברצינות את מי שעשה את החולצה – מה זה אומר עליו? לא כל דבר מצריך לחיצה על הגז ופעולה חברתית, ומבחינתי זה אחד מהדברים האלה שהדרך הכי טובה להתמודד איתם היא לייבש אותם. אם האידיוט מהחולצות חושב שזה מצחיק, אני יכולה רק לאחל לו בילוי ממושך באבו כביר.
ועוד דבר אחד – מי שבאמת מטומטם הוא כנראה זה שילבש את החולצה. אבל כידוע, טמטום עדין חוקי במדינה הזאת (ברור, המחוקקים ברובם מטומטמים גמורים). זה מאד עצוב, אבל זה מה יש. בתכל’ס כולנו – הפייסבוקאים, הבלוגרים והטוויטריסטים עושים לאיש הזה שיווק גרילה.
נראה לי שהנקודה שלי התפספסה:
הבעיה שלי היא לא עם האדיוט שהדפיס את החולצה.
הבעיה שלי אפילו לא עם האידיוט שיקנה אותה.
הבעיה שלי היא עם העובדה שאיפשהו על גבי הפלנטה קיימת לפחות אישה אחת שמוצאת את זה מצחיק.
לא “מכעיס”, “מעליב”, “מטומטם”, “מטריד” או כל אחת מהתגובות שעלו כאן.
פשוט “מצחיק”.
ובאמת, באמת (!) לא מבינה מה לא בסדר עם זה.
לאחרונה פרסמנו סלוגן שנועד למחות על ריבוי מדאיג של מקרה האונס הקבוצתי בישראל בשנים האחרונות
בעקבות מספר פניות שקיבלנו התחוור לנו כי יש המפרשים סלוגן זה בדרך ההפוכה מזו שלה כיוונו
לפיכך,הסרנו לאלתר את הסלוגן מן האתר.
ככל שמי מכן/ם חש/ה נפגע/ת כתוצאה מהסלוגן
אנו מתנצלים מעומק הלב ומדגישים כי כוונתינו הייתה הפוכה בתכלית!
ההוא עם החולצות
ליהי, נגעת בול בנקודה- החולצה היא לא האישיו, היא סתם סרת טעם. אבל זה שיש בישראל של 2010 בחורה שאומרת שהיתה קונה חולצה כזאת ולובשת אותה ברחוב (ובכך חולפת על פני לא מעט נשים שאולי כבר קורבנות או קורבנות בפוטנציה) וכל זה כי זה הו כה מצחיק… נו באמת. מה זה אומר עלינו כנשים? איפה ההבנה המגדרית?
וגם אם היא עצמה חושבת שזה מצחיק, לא מבינה איך היא לא רואה שמדובר סה”כ בטיפה התחשבות כלפי רעותיה מהמין הנשי לא להתהלך עם כזו חולצה ולתת בכך לגיטימציה נשית לכאורה למעשים האלה.
אני מסכימה עם המגיבה הראשונה. לחולצה הזו, בסיטואציה אחרת, היה יכול להיות אפקט מאד חזק.
בכל מקרה, אני מוצאת את התגובה שלך, שנקראת כ”איחול” אונס לכל דבר, מוגזמת יותר.
היא בהחלט מוגזמת.
לא פחות מוגזמת מלומר שאונס קבוצתי זה מצחיק.
מגיבה קצת באיחור ל”הוא עם החולצות”: למה רק מקרי אונס קבוצתי מדאיגים? אונס בכלל הוא מדאיג. מצב הנשים בארץ מדאיג. ואם זה מה שמדאיג אתכם, הייתי רוצה להאמין שאפשר ורצוי היה להציע את החולצות שלכם לאחד מהגופים שמטפלים בנושא מעמד האישה, כשיתוף פעולה. ואם הצעתם והם סירבו לכם, הם אידיוטים.
בתור האחת מארבע הנשים.. לא רק שזה לא משהו שאני יכולה לצחוק עליו אלא שהזילות הזו בכאב שלי מחזיר אותי לכל התחושות שבגללן לא התלוננתי. אין לי אמון..