אופנה, אינטרנט, אנשים. וגם HDL דפנה לוינסון.

מצד אחד, יש מעט מאוד דברים (מחוץ למשפחה) שמשמחים אותי יותר מצירוף המילים "הראשון בחודש"ו- "סופעונה". בחיי.
מצד שני, מערכת היחסים עם ארון הבגדים שלי בשנה האחרונה מורכבת למדי: ההריון ו"אחרי הלידה" לא תרמו לחיזוק הקשר עם המלתחה הישנה ומצד שני-אין לי שום כוונה לקנות גרדרובה חדשה, גם מטעמים כלכליים ובעיקר מטעמים מצפוניים (ברור שאני חוזרת לג'ינס מלפני ההריון! לא?).

כך יוצא שרוב הקניות שלי לעצמי הן וירטואליות: אני ממלאה Cart-ים כאילו אין מחר ומרוקנת אותם ברגע. מצד אחד, מבאס. מצד שני, אני פוגשת יותר ויותר חנויות ובעיקר מעצבים שהבינו שהאינטרנט היא פלטפורמה מהממת ורב שימושית, לא למכירה בלבד ובאמת משקיעים מחשבה בחווית הלקוח(ה):
לא עוד ארנק מהלך, אלא ישות שחשוב להתייחס אליה, להציע לך ערך מוסף, תכנים וחווית משתמש כוללת (מעבר לחווית הקניה והשירות).

בגלל זה שמחתי שהוזמנתי להשקת המגזין האינטרנטי של דפנה לוינסון.
מעבר לעובדה שאיוונט היה מפנק והחברה מופלאה, המותג הזה הוא דוגמא נפלא ל"איך מיצרים חווית לקוח נכונה": אתר מקסים ובו חנות און ליין ידידותית להפליא (רק חבל שלא כל הדגמים נמכרים בה. אלה שכן, נמכרים בד"כ ב כ-15% הנחה), פרופיל פייסבוק פעיל, פינטרסט וחשבון אינסטגרם (שבו מצאתי את התמונה המקסימה הזו– טעימה מהערב הכיפי שלנו).
כך, בלי לקום מהכורסא בבית (מי אמר קאוצ' פוטטו?) ובניגוד לאתרים בעלי אוריינטציה מכירתית מובהקת (גם אם לא מאפשרים בפועל רכישה באתר, באופן אירוני) אפשר לשטוף את העיניים גם אם לא מתכוונים לשלוף מיד את כרטיס האשראי.
תוסיפו לכל זה את צבעי המותג בפלטת צבעים סתווית ורגועה, ממשק נעים וידידותי למשתמש וגיבוי של שירות לקוחות מעולה וקיבלתם יופי של הזדמנות לשרוף כמה דקות ביום ולתכנן את האאוטפיט הבא לעבודה.

ובכל זאת מילה על הבגדים?

לדפנה לוינסון אני לא מגיעה כדי לקנות שמלת "שאפו" לאירוע, אלא כשאני צריכה פריטים שהם שילוב של קלאסי וקאז'ואלי.
כמו בשנים קודמות, גם קולקציית חורף 2013 לא הפילה אותי מהכיסא מרוב מעוף וחדשנות, אלא הציעה את מה שמציעה בכל עונה: בגדים בקווים פשוטים ולא מתחכמים, בגזרות מחמיאות (לרוב) שיתאימו למידה 36 וגם למידה 44 (זה, אגב, בכלל לא מובן מאליו).
כן יאמר כי ישנן הברקות,כמו המעיל המופלא הזה, שאלמלא העובדה שכבר רכשתי שני מעילים העונה, כבר מזמן היה ברשותי:

מעיל שחור לבן

עוד פריטים ששבו את ליבי-

גופיה דמויית עור מהממת, ששולבה בצורה מוצלחת עם קארדיגן ג'קי אונסיס-סטייל, שמלה עם כתפיים מודגשות קמעה בגוון שאי אפשר לטעות איתו (תתחדשי אורלי!) ובגזרה מושלמת (למי שלא ניחנה בגזרת ברבי: אורך מעולה, גזרה מטשטשת בטן ומחשוף מחמיא) ושילוב מנצח בין שמלה מנומרת (שאפילו אני הצלחתי לחבב!) למעיל משבצות קלאסי.

cats

בכלל, משחקי טקסטורות בולטים במיוחד בקולקציה הזו- צמר, כותנה, דמוי עור, שמאפשרים משחק בין מאט למבריק. שוב: אין פה פריטים מפילי לסת, אבל כן פריטים שמתכתבים עם טרנדים עונתיים ועדיין לבישים, גם אם עברת את גיל 27, נגיד 🙂

מאחר ואני את השופינג שלי כבר עשיתי (ועל הדרך ניצלתי את הטבת יום ההולדת שלי ממועדון הלקוחות) ומכיוון שאני לא שומרת דברים טובים רק לעצמי, דאגתי לקוראות הבלוג לתירוץ נפלא לשופינג:

הנחה דפנה לוינסון

 

קניה מהנה!

בק-בק-בקצ'וי! פוסטעים

"ממי" שחתי לזוגי בוקר אחד, "אנחנו צריכים להתחיל לאכול בריא יותר. כלומר, מסעדות שף וטייק אווי זה כיף, אבל צריך להתחיל להכניס לגוף גם דברים בריאים".
הזוגי, מצידו, הנהן. ככל הנראה למד מניסיון העבר, שאיזשהו ג'וק נכנס לי לראש ואין טעם להלחם, אלא לזרום. חכם.
ובכן, על מה מדברים?
בהתחלה היתה בישולוג. הפוסט שלה היה כל כך כייפי והבטחתי לעצמי שמתישהו אנסה גם אני. אחריה קיבלתי המלצה חמה מחברה  ואין לי מושג איך, אבל הצלחתי לקשר את שתי ההמלצות ולהגיע דרכן למשק חביביאן (אזהרה: האתר קצת, איך לומר? דינוזאור. דינוזאור זו מילה טובה). יצרתי קשר עם אורית המקסימה וקצת לאחר מכן נחת אצלי סל מהמם מלא בכל טוב הטבע. ממליצה בחום!

מעבר לשירות המופלא, מקבלים ארגז ענק מלא בירקות מהממים, ריחניים וטריים ברמות לא הגיוניות, בצירוף דף מידע מקסים הכולל מס' מתכונים. כיף!. כלומר, יש מצב שזה עניין פסיכוסומטי או שבגלל העלות (הסבירה לחלוטין!) אני משכנעת את עצמי, אבל חי נפשי- הכל יותר טעים לי 🙂

באיזשהו מקום התחלתי לתהות:
הפסקתי לעשן לפני קצת יותר מחמש שנים, עד לפני ההריון עוד הייתי מתאמנת בקביעות בחדר כושר, אני לא מכניסה אוכל מעובד הביתה ועדיין, התחושה האישית שלי שיש הרבה יותר שאני יכולה לעשות למען עצמי.
סביר להניח שהטרפת שחוגגת בחיי (מי אמר "אמא עובדת"?) נותנת אותותיה, אבל עוד הרבה לפני, נדמה שאנחנו חיים ממש לא בריא:  אנחנו לא שותים מספיק, לא רואים מספיק אור יום, לא חווים סירקולציה מספקת של אויר, לא לוקחים הפסקות לעצמנו ולא מותרים לעצמנו מדי פעם. אנחנו כן כועסים יותר מדי, כן עובדים קשה מדי, כן מגיעים הביתה טרוטי עיניים ולוקחים חלק במרוץ המטורף אחרי…אחרי הכל:  כסף, קריירה, משפחה, עוד כסף, עוד "דברים" ועוד ועוד.

בכל מקרה, כרגע אני מתחילה בצעדי טיפטופ: נתחיל בירקות, נמשיך בנפש, נסיים בהרמוניה. אוטוטו.

סלט חם של בקצ'וי, עגבניות שרי ופטה

בסל האחרון קיבלתי, בין היתר, בקצ'וי, פלפלים ועגבניות שרי ועל הדרך, הוחלט ללכת על סלט חם (המקור למתכון- משק חביביאן בשיפורים שלי).

סלט בקצ'וי חם

מה צריך?
צרור בקצ'וי
עגבניות שרי  (חצויות)
פלפלים אדומים  (פרוסים)
מעט(!) חמאה
מלח-פלפל-שום כתוש-צ'ילי (אין כמויות. לפי הטעם. במקרה שלנו: הרבה)
פטה שאוהבים (בחנות הגבינות בשוק הכרמל יש בולגרים כבשים 5% מטריפת חושים. נסו ותהנו)

מה עושים?
במחבת חמה ממיסים את החמאה, מצוותים אליה את השום הכתוש ומאדים את הבקצ'וי.
כמה שניות לפני שמסיימים את האידוי, מוסיפים את העגבניות והפלפלים.
מתבלים במלח/פלפל/צ'ילי, נותנים עוד ערבוב בקטנה ו…זהו.
מוציאים לקירור לשתיים-שלוש דקות , מפוררים על הסלט את הפטה ו סה-טו.

בתיאבון 🙂