אני (לא) טקסט פוליטי

אני לא אדם פוליטי. רחוק מכך.
אני לא האדם שיכנס לויכוח על "החזרת שטחים- בעד או נגד", אני לא מהמתפקדים למפלגות, אני לא הוגה ארוכות במדיניות החברתית-כלכלית-בטחונית של מפלגה זו או אחרת ומי שישאל אותי איפה אני ממוקדמת על הסקאלה הפוליטית, יקבל תשובה של "מרכז מתון" או משהו בסגנון, העיקר כדי לא להכנס לדיון ארוך, שסביר להניח שאמאס בו עוד בטרם החל.
גם הפעם, אין בכוונתי להעלות פוסט פוליטי חוצב להבות וחי נפשי- לא תמצאו בסופו מסקנה חד משמעית בנושא לדעתי הפוליטית.

אז למה בעצם אני טורחת? כי מחר, 22.1.13, אעמוד בקלפי עם הבנדיט הקטן על הידיים ואם לומר את האמת, עצוב לי.
עצוב לי שהמדינה מנוהלת על ידי עסקנים מגלומניים, חשוכים, צרי מוחין ואינטרסים  פוליטיקאים שלא ראויים לאמון שניתן להם במסגרת תפקידם.
עצוב לי שאני לא יכולה באמת ובתמים להבטיח לבנדליקו שהוא יגדל לעתיד טוב יותר.
ועוד יותר עצוב לי – שאין אלטרנטיבה.
עצוב לי שאין מועמד או מפלגה שאני יכולה לומר בלב שלם שמייצגים אותי, את הערכים שלי, את הדעות (הלא קיצוניות) שלי, שמטפחים אותי כאזרחית פרודקטיבית, שמאפשרים לי להתגאות בהם ובמדינה אותה הם מייצגים ומאפשרים לי לחזות ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" במלוא הדרה.
ולמרות כל זה- אני אצביע.

אז בשביל מה כל הפסקה הלא-באמת-קוהרנטית הזו?
כי אני יודעת שאני לא היחידה שמאוכזבת ואני לא היחידה שמתלבטת. ולמרות זאת-
אם אתם מתלבטים האם להצביע או לא- אין התלבטות: לכו להצביע.

אם אתם מתלבטים למי להצביע, זכרו:
אתם לא מצביעים לאדם, אלא למפלגה ולכן,
אל תצביעו למפלגה הטרנדית רק כי היא טרנדית, כי כמו בכל אופנה: טרנדים נועדו להתמוסס;
אל תצביעו למפלגה שסביר שלא תעבור את אחוז החסימה כי חבל על הקול שלכם (הוא חשוב דיו);
אל תצביעו לזו שהמצע שלה כולל רעיון אחד בלבד שקל לכם יותר (או פחות) להזדהות איתו, כי מחרתיים בבוקר נגלה שיש על השולחן נושאים חשובים לא פחות;
וגם לא לזו שההורים שלכם מצביעים אליה, כי "הם יודעים". כי לפעמים- הם לא.

אז למי כן?
מצביעים למפלגה שאתם באמת מבינים את המצע שלה ושלמים איתו (או עם רובו, או לפחות עם הסוגיות המרכזיות שבו). מצע שכולל מענה לקשת של סוגיות: חברתיות, כלכליות ובטחוניות  ("אבל הם סמולנים, איכס" זו לא סיבה לגיטימית. כלומר, יכול להיות, אבל יתכן וזו הסוגיה הכי שולית במצע "שלהם" ובשורה התחתונה- "הם" אולי אלו שלא דופקים אתכם).
אני לא חושבת שמי מהמתמודדים כיום מסוגל/ת להיות ראש ממשלת שייצג/תיצג אותי נאמנה.
בגלל זה חשוב לי למלא את הכנסת בח"כים טובים ואיכותיים, שיהיו עזר כנגדו/ה, שיהיו הבאפר שלי שלנו בפני גחמות יוזמות חקיקה אשר משרתות את האינטרסים של אלו החתומים עליהן בלבד;
שיקדמו נושאים יומיומיים חשובים שעל הפרק (או לפחות, שישימו נושאים חשובים על הפרק) ורצוי כאלה שאינם בטחוניים כי, מה לעשות, ביומיום אנחנו לא יושבים במקלטים (בעצם, גם בימים בהם אנו יושבים במקלטים, אנחנו עדיין נדרשים לקיום מינימלי).
שיזכרו כי כשמם כן הם: נבחרי העם. שהם, בעצם, עובדים בשבילי ולא להפך ומן הראוי שיעריכו ויכבדו את המקום בו הם נמצאים- בזכותנו.

אלה רק חלק מהסיבות שבגינן (גם) הפעם, אני לא אבחר בביבי.
רבים וטובים הסבירו זאת  (והנה פוסט אחד שמסכם בצורה די ברורה) אבל בשורה התחתונה- אין פה פרטנר לשלום: לא איתי, לא עם העולם ולא עם העם.

ובכל זאת-

תבחרו.
גם אם אתם לא בטוחים מה הבחירה הנכונה, בחרו את מה שהכי קרוב אליה,
אבל בכל מקרה- דעו למה אתם בוחרים דווקא בה.
והכי חשוב- בחרו.

vote.001

קציצות בקר בעגבניות, קוקוס וקארי- פוסטעים

השילוב של ק"ג בשר בקר שהופשר עם מתכון שדרש ממני חצי ק"ג בשר בלבד, הותיר אותי עם חצי ק"ג מיותמים שהסתכלו עלי בעינייים כלות מהמקרר.

חיש מהר הוכנה תערובת לקציצות, כאשר התכנון המקורי היה ללכת לכיוון קלאסי- קציצות ברוטב עגבניות, אך בהחלטה של רגע, המתכון קיבל טוויסט כיפי ומרענן: קציצות ברוטב עגבניות, קוקוס וקארי.
טעים!

לקציצות:

1/2 ק"ג בשר בקר טחון (אני אוהבת לקנות בשר ב"נתח בשר". שירות מעולה, איכות נהדרת ומחירים לא-זולים-אך-סבירים).
בצל גדול קצוץ
2-3 שיני שום קצוצות
חצי צרור פטרוזילה
כף רסק עגבניות
2 פרוסות חלה רטובות וסחוטות היטב שנקצצו
2 ביצים
מלח-פלפל-פפריקה

מערבבים היטב הכל ומניחים לנוח במקרר לחצי שעה. אם התערובת רכה מדי, מוסיפים מעט פירורי לחם.
לאחר מכן, עם ידיים רטובות- יוצרים כדורים בגודל כדורי פינג פונג (יוצאים בערך 30)

לרוטב:

בסיר רחב ושטוח על אש בינונית, מטגנים קלות בצל קצוץ גס עד לשקיפות. אליו מוסיפים:
2-3 שיני שום קצוצות
פלפל אדום חתוך לקוביות
גזר חתוך לקוביות (אופציונלי)
את כל אלו מטגנים עד לריכוך.
מוסיפים פחית גדולה של קוביות עגבניות וכוס מים רותחים (או 5 עגבניות גדולות חתוכות לקוביות ובמקרה כזה צריך לתת להן לשבת 10 דקות על אש קטנה לפני שממשיכים הלאה. לי יש ילד בן 10 חודשים- אין לי זמן להשקיע :)).
מתבלים: מלח-פלפל ו…פה מגיע הקסם: קארי.
אני משתמשת בקארי המהממים של Spice Mountain ולמתכון הזה השתמשתי בסוגים Vindaloo ו- Rogan Josh (לא רציתי קארי חריף מדי, כדי שהבנדיט יוכל לאכול מהמנה).
אם אין לכם דווקא את הקארי האלו (ואם נודה על האמת- כנראה שאין לכם), גם קארי "סטנדרטי" יעבוד פה (לא קארי תאילנדי או ירוק!), אם כי הייתי "מחזקת" אותו עם עוד מעט שום, צ'ילי, פפריקה אדומה וכמון.
מביאים הכל לרתיחה קצרה וכשרותח, מוסיפים פחית של חלק קוקוס (אפשר בהחלט מי קוקוס 4% שומן. אני הכי בעד לקצץ בקלוריות).

קציצות ברוטב עגבניות, קארי וקוקוס אין דה פרוסס

כשמתחיל הבעבוע, מתחילים לזרוק פנימה את הקציצות, אחת אחרי השניה. כל כמה קציצות עוצרים ועם כף עץ "מזיזים" בעדינות את הקציצות, כדי לוודא שלא נדבקו לתחתית (לא אמור לקרות, אבל כשקורה- מבאס!).
מביאים לרתיחה קלה, מנמיכים את האש ומשאירים להתבשל במשך כעשרים דקות עד חצי שעה (מוציאים קציצה אחת ל QA).

זהו.

מגישים עם אורז לבן או אטריות שעועית/ביצים (מעולה גם ביום למחרת וגם יומיים אחרי- באחריות).

הכל אישי (מטרנה שלך-סקירה)

מי שמכיר אותי בערך רגע, מבין מהר מאוד שאני חיה באינטרנט:
בגדים אני קונה ברשת, קוסמטיקה לא קניתי בחנות שאינה וירטואלית כבר שנים, איביי אחראי לעיצוב הבית שלי ובערך כל חיי מ 2007 משובצים בפייסבוק, טוויטר ועוד כמה פלטפורמות.
איפשהו בשלהי 2010 הזוגי דרדר אותי מנוקיה לאייפון ואז כלו כל הקיצים: יום בלי אייפון הוא יום מבוזבז ואם  תנתקו אותי מה wifi או מה 3G, כאילו ניתקתם לי את אספקת החמצן.
תוסיפו לזה את העובדה שהתחתנתי עם איש מוכשר שזה המקצוע שלו וזה גם, בין היתר, חלק מהעבודה שלי וקיבלתם אותי במהדורה המקוונת. נעים מאוד.

בערך אחת ליומיים אני מוצאת את עצמי חורקת שיניים אל מול אתר או אפליקציה מטרידים במיוחד: איטיים, נתקעים ממשק גרוע ו UI / UX מחורבן. קורה.
אט אט הצטברו לי ערימת פוסטים פוטנציאלים על אתרים מוצלחים יותר ופחות וכאילו אאוט אוף נוור, בתזמון מושלם, נפל עלי איוונט שיהיה יריית הפתיחה לסדרת הפוסטים הזו:

לפני כמה שבועות, ליאת הזמינה אותי לאירוע של מטרנה.
"אני מניקה" הזכרתי לה. והיא בשלה: "תבואי. יהיה מפתיע" אמרה, וצדקה.
התכנסנו ב"הילדה", פינת חמד בחלק הפחות מואר של תל אביב. מסוג המקומות שרק מתי מעט מצליחים "להגריל".

היה טעים

היה טעים

כל האירוע היה מותאם אישית (לאחר תחקיר ביטחוני מקדים שלא היה מבייש את השב"כ, אבל וואלה- השתלם. היה ביטר למון!):
בקבוקים אישיים עם המשקה החביב עלי וציטוט אופייני, עוגיה מתוקה עם "מוטו אמהות" ופלייסמט מהמם. מה נאמר- לקחת את הטאצ' האישי עד הסוף. שאפו לפודינג ויערה!

אישי אישי

אישי אישי

הסיבה שלשמה התכנסנו היא השקת אתר "מטרנה שלך".
מטרנה מספרים ש63% מהאימהות הצעירות מכירות מוצרים חדשים באמצעות הרשתות החברתיות, בלוגים ואתרים, 67% מהאימהות מאמינות שהטכנולוגיה עוזרת להן להיות אימהות טובות יותר וש- 59% מהאימהות לילד עד גיל 3 מדברות באופן פעיל ברשתות חברתיות – כותבות ומגיבות לסטטוסים (2011 -מחקר נשים של חברת ZETA TOOLS).
אני לא מכירה את המחקר ולכן קשה לי להביע את דעתי על הנתונים, א ב ל –
אני כן יודעת שכשאני נתקלת בתהיה כלשהי (ממתי אפשר לתת סושי? מהרגע שהוא מסכים), חייבת לפתור בעיה (חניכיים נפוחים ונקודה לבנה- שיניים או שלפוחית? שיניים, ותודה לשרשרת הענברים), צריכה עצה יצירתית (מה לעזאזל יעזור לי להפטר מהנזלת הכרונית שהבנדיט מביא איתו מהגן??? R49, אם תהיתם) או סתם מחפשת מבצע שווה (מי אמר "בלאק פריידי בקרטר'ס"???), אני קודם כל מחפשת את הווייפיי הקרוב אלי: עולה בצ'אט מול החברות בווטסאפ, בודקת בפורומים או מאחת ממליון הקבוצות שלי בפייס, מחטטת במאמאזון, או הולכת על האולד פאשין: שואלת את גוגל.
אז כן- יש סיכוי שאם יש עוד כמה אמהות כמוני, כנראה שהם צודקים.
באתר (ובאפליקציה) אפשר למצוא מידע התפתחותי מלידה עד גיל 3, מבצעים (שווים), מתכונים, קופונים, סרטונים ועוד כמה תופינים.
האתר, כאמור, פרסונלי ועמוד הבית הוא בהתאם: "שלום לי-היא, אמא של כרמל" (זוכרים את הפלייסמט ממקודם?), עם מידע רלוונטי לפרמטרים שהוגדרו מראש. הניווט פשוט וברור בהחלט לאן הגעת 🙂
מה עוד אהבתי? את העובדה שאמנם מדובר בחברה שמייצרת תמ"ל, אך המידע שמוצף באתר נוגע בהמון נושאים אחרים (יועצות שינה, הפרעות אכילה, יועצת התפתחותית ויועצת הנקה- כן, כן. למעשה, את החלק התוכני של האירוע, העברנו ב"תחנות" מידע ושיחה בנושאים הנ"ל: תזונת תינוקות, הפרכת מיתוסים בנושא הנקה וטיפים לשינה טובה- של הזאטוטים. לא שלנו).

תחנות בזמן

תחנות בזמן

ומה פחות חיבבתי?
את המידע הנדרש בהרשמה, הכולל ת.ז. של הילדים.
ברור לי הרציונל שההטבות הן אישיות, אבל לשם כך ניתן היה להשתמש בת.ז. של האמא בצירוף פרמטר מזהה חד-חד ערכי נוסף (למשל- ת. לידה+שם).
בנוסף, אין אופציית חיפוש באתר, דבר שבעיני הכי טריוויאלי בעולם, גם באתר פשוט ושטוח יחסית.
מצער.

את החלק האמנותי של הערב העבירו מיספטל, שהפכו את כולנו לבתיה-במקרה הכינותי מראש-עוזיאל והדריכו אותנו כיצד ליצור כרית סיכות מצנצנות מטרנה. מקסים!יצירתיות זה חשוב

אצל שרון תוכלו למצוא דוגמאות לשימושים ועיצובים נוספים של צנצנות. ממתקים לעיניים.

לסיכום: הקונספט הפרסונלי עובד מצוין, אם כי קצת פחות פרטים אישיים היו משמחים אותי יותר. בכל מקרה-אם את אמא, שווה להכנס, להציץ ועל הדרך לאסוף קופונים.

ועל זה אמא שלי היתה אומרת- "ליקוש, באמת שאני לא מבינה למה את צריכה את כל האינטרנט הזה. כשאני גידלתי אותך הייתי צריכה לחכות שלושה שבועות לקו בזק והסתדרתי יופי!"

 

(התמונות המעלפות פרי מצלמתה המשובחה של נעמי יוגב)