פחמימת ניחומים. כי צריך לפעמים.

מאת Likush | נושאים אמא'לה!, טעים, כללי, מתכון | Posted on 10-09-2011

0

השבוע היה שבוע קשה.

מאוד.

לא קשה פיזית, אבל סוחט מנטלית. סוג של רכבת הרים אמוציונלית.

ביום רביעי התבשרנו שהלחמניה שתופחת לה בתנור היא בעצם לחמניון :-)

 

בשלב הזה, הם נראים כל כך לא מזיקים... :)

 

 

ביום שישי, 48 שעות לאחר מכן, נפרדנו מג'יימסון, אריה הבית, 7 שנים וחודשיים אחרי שאימצתי אותו.

השאיר אותנו עם חתול אחד (שכבר מסתובב בבית ומחפש את אחיו) והמון געגוע.

 

ג'יימסון. 1996-2011. נסיך.

 

 

לא קל.

***

היום, הגוף ממש דרש ארוחת ניחומים- פחמימה מפנקת, רצוי עם שמנת וגלידה לקינוח.

אה-ממה?

לאור מאורעות השבוע האחרון, למי בכלל היה זמן לקניות?

אז שלפתי את מה שהיה במקרר ו…

סופריצה!

הצלחה מסחררת:

פסטה ברוטב שמנת סמיך, עם מעט תרד ונתחי עוף וניחוח קל של וויסקי.

מעולה.

***

אז מה צריך?

1 חבילת פסטה (אני השתמשתי בריגטוני)

1 בצל- פרוס לפרוסות דקות

1 כף שום כתוש (או 2 שיני שום פרוסות דק)

1 קופסת שמנת לבישול- 10%

מעט תרד (אם יש טרי- חלוט וקצוץ. אני השתמשתי במה שנשאר בפריזר- 2 מדליונים של סנפרוסט)

פרמז'ן

500 גר' חזה עוף (לא של שניצלים!), חתוך לקוביות, מעורבב היטב עם 1 כף קורנפלור (טריק מעולה שלקחתי ממאיה הנהדרת מ"בצק אלים")

***

איך מכינים?

מעמידים סיר עם מים ומלח לרוב ומכינים את הפסטה לדרגת אל דנטה-מינוס 3 שניות (הפסטה תתחמם עוד קצת עם הרוטב אח"כ).
מניחים מחבת רחבה על הכיריים ומלהיטים אותה היטב *יבשה*.
כשהיא לוהטת לגמרי, מוסיפים 2 כפות שמן ואת נתחי העוף המצופים בקורנפלור.
נותנים להם לנוח דקה ואז מתחילים להקפיץ, עד שהם משחימים כיאות. אז מעבירים מהמחבת לקערה נפרדת.
באותה המחבת מטגנים את הבצל. כשמתחיל להזהיב, מוסיפים את השום, עד שהריח מתפשט במטבח.
מוסיפים את התרד ומקפיצים עוד 2 דקות.
אז, שולפים את השמנת ומביאים לרתיחה קלה, ובדיוק פה- בוחרים וויסקי, כזה שאוהבים לשתות גם נקי :) ומוסיפים כ 40 CC (אני השתמשתי בגלנמורנג'י סטנדרטי להפליא).
כשהתערובת רותחת בפעם השניה, מחזירים את נתחי העוף למחבת ומפזרים כף גדושה פרמז'ן.
נותנים ערבוב קל, ומוסיפים את הרוטב לסיר הפסטה (שהכנו וסיננו).
ערבוב קצר ו….
בתיאבון :-)

זוהי יפו, ילדה. זוהי יפו- ביקור בחג' כחיל, פוסט ביקורת

מאת Likush | נושאים ביקורת, טעים, כללי, מסעדות, תל אביב | Posted on 31-07-2011

1

לפני מס' שבועות, הזמינה אותי נטלי לבית ענבל קליין לסיור בלוגרים ביפו, שילווה בארוחה במסעדת חג' כחיל (כאורחי המסעדה).

לא צריך היה להתאמץ הרבה כדי לשכנע אותי: ליפו אני מוכנה להגיע אניטיים.

באיחור אלגנטי הצטרפתי לסיור, שהודרך על ידי מיכל ששון הנהדרת, שהובילה אותנו בסמטאות יפו ובעיר העתיקה, מלווה את הסיור בקטעים מוזיקליים ותמונות (אפשר להכנס לאתר המקסים שלה ממש כאן).

ממש בשקיעה- לאחר הסיור המושקע, התנקזנו כולנו אל המסעדה, שם פכשנו את נעים חג' כחיל, שסיפר לנו קצת על ההסטוריה של המשפחה והמסעדה-

משפחת חג' כחיל חיה ביפו כבר למעלה מ-120 שנה. בימי השלטון הטורקי, בסוף המאה ה-19, התפרנסו בני המשפחה מנהיגה ב"דליג'אנסים" – אותן כרכרות שהסיעו את התושבים המכובדים של יפו ברחבי ארץ ישראל (והיו גם על תקן שומרי ראש, יותר מנהגים).

נעים פתח את מסעדתו החדשה, מול כיכר השעון ביפו, באותו מקום ששימש כ"תחנה המרכזית" לכרכרות במשך שנים רבות. כאות הוקרה להיסטוריה המשפחתית ולהיסטוריה של יפו  הנציח חג' כחיל את הדליג'אנס בסמל המסעדה החדשה.

השף עומאר (שהוא מעצב תקשורת חזותית בהכשרתו) עבד והתלמד במטבחים של מסעדות הגליל המפורסמות (כגון אל באבור), שהה תקופה בגרמניה שם כמה מסעדות משפחתיות, ואז "נשלף" על ידי נעים חג' כחיל בתום סשן בסגנון "שף נולד".

לפתיחה הוגשו לנו מספר (עצום) של סלטים (25 ש"ח לערכה של 14 סלטים):  גבינת לבנה עם חרדל בר (טעים) , גבינת לבנה מ-ע-ו-ל-ה עם שום, פלפל חריף ואגוזי מלך (28 ש"ח), חציל כבוש, חציל קלוי, סלט סלק ותפוח עץ, גזר מבושל עם לימון, גרגירי כוסברה ושמיר, חומוס עם טחינה ירוקה וגרגירי חומוס, סלט תורכי, סלט אבוקדו ועירית (שהיה מעולה לטעמי), כרובית מטוגנת עם טחינה (כנ"ל), סלט עוף עם זיתים, עגבניות מיובשות, בצל סגול וקצח וסלט קולורבי עם גזר ושמיר (טעים להפליא). למעט כמה סלטים שמשכו את תשומת ליבי, לא יצאתי מגדרי משאר הסלטים. כלומר, הם היו טריים וטעימים, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה. אלה שהתבלטו- היו כוכבים!

התמונה הושאלה מאריאלה "בישול בקצב הסלסה"

כל זה לווה בפיתות עם זעתר מהטאבון. בנוסף- סלט עלי בייבי עם גבינת עזים מצופה בפירורי לחם מטוגנת, פרוסות סברס אדום עם כדורי לבנה כבושה, שקדים ונענע(28 ש"ח), פרוסות סלק עם גבינת עזים, משמש ממולא גבינת עזים ואגוז מלך. שלושת המנות הללו הן מנות פתיחה שמוגשות בנפרד מפלטת הסלטים ולמעט הסלק שלא טעמתי (מטעמי אלרגיה) הסלטים האחרים היו מעולים. בשורה התחתונה, יכלתי לאכול ארוחה שלמה שמורכבת אך ורק מהמנות הראשונות הללו.

לאחר כמה דקות הפוגה, החלו לזרום המנות העיקריות:

קבב חלאבי (קבב כבש, עם רוטב עגבניות, עטוף בשכבת בצק ואפוי בטאבון – 60 ש"ח)- מנה שלטעמי היתה נחמדה ותו לא. אני הייתי מוכנה להסתפק בשכבת הבצק בלבד:-)

מחמאר של עוף עם בצל וסומאק על פיתה מהטאבון עם שבבי שקדים מולבנים (50 ש"ח)- אחת המנות החביבות עלי בכל מסעדה ערבית. טעים!

צוואר טלה ממולא באורז מתובל בקינמון ובשר אנטריקוט טחון (170 ₪ – מנה ל2-3 אנשים) – הבשר היה מעט שומני מדי (אפילו יחסית לטלה), אבל האורז היה מתובל היטב ובסה"כ- מנה טובה.

ליד העיקריות הוגשו התוספות: מג'דרה (מבורגול ועדשים) ופריקה (חיטה ירוקה מעושנת)- שתיהן היו די סתמיות. לא הייתי מבזבזת מקום בקיבה עליהן.

לסיום, הגיעו הקינוחים- כנאפה תוצרת בית (שהיתה טעימה, אם כי הספיקה להתקרר מדי) ועטייאף (הכיסונים הממולאים באגוזים או גבינה ומטוגנים ומוצפים בדבש, כי פשוט, אין מספיק קלוריות) שהיו מוצלחים מאוד.

***

השורה התחתונה: גליל בתל אביב, לטוב ולרע :-)

המבחר גדול וחלקן של המנות מאוד מיוחדות ומעניינות, אך המחיר רחוק מלהיות מסעדה "עממית" (כפי שאנו רגילים לחשוב).

שווה בדיקה.

***

חג' כחיל. רחוב רזיאל 18, כיכר השעון יפו 03-6831239.

פתוח כל יום מ-11 ועד חצות.

פוסטעים- לזניית תרד, ברוקולי וגבינות

מאת Likush | נושאים טעים, כללי, מתכון, פוסטעים | Posted on 25-06-2011

2

שבת אחה"צ.

הזוגי אצל ההורים ואני רעבה.

פנים המקרר מביט בי במבט עצוב- גביע קוטג' (שנשאר מהקנית האחרונה מיותם. כן, גם אנחנו במחרימים), שמנת 10% ועוד כמה פריטים שנשארו מהקניה החודשית הגדולה.

המקפיא נראה קצת הרבה יותר מעודד- בשר, ירקות ושאר מרכיבים. אה-ממה?

ביום שני מגיע משלוח מהסופר, צריך לפנות מקום.

מה עושים?

מוציאים את כל ה"פתוחים"- כל מה שפתוח/מותחל/כורסם בעבר ומעיפים.

בדיקה קצאה מעלה חצי שקית ברוקולי קפוא וחצי שקית מדליוני תרד.

מה עושים?

מאלתרים.

מפה לשם- יצאה לזניה מושלמת, יציבה וגבוהה. לגמרי דוגמנית.

לבקשת הקהל חסר הסבלנות ויכולת דחיית סיפוקים (כלומר- עדי), הרי היא פה, לנייה מאולתרת בקלי קלות:

***

מרכיבים:

חצי שקית ברוקולי

חצי שקית מדליוני תרד

בצל חתוך לקוביות

קופסת קוביות עגבניות (קנו תוצרת איטליה! לא להתקמצן! זה שווה את ההבדל בטעם)

גביע קוטג' (שפג תוקפו לפני יומיים, אבל לא חובה. אפשר גם טרי!)

גביע שמנת 10% (שיפוג תוקפה מחר. שוב- לא חובה)

בערך 250 גרם (קופסא קטנה של סופר) גבינת טל העמק 9%  מגורדת (אפשר להשתמש בכל גבינה שהיא. בולגרית או גבינה חריפה יותר כגון קשקבל- יהיו נהדרות)

3 כפות קמח (בערך)

2 ביצים

עלי לזניה (אני קונה את אלו של ברילה, ללא בישול מוקדם)

מלחפלפל.

**

מה עושים?

מפשירים את התרד והברוקולי (אני הפשרתי במיקרו) .

בנתיים, בסיר גדול מטגנים את הבצל עד שקיפות.  מוסיפים את הירקות לסיר ומשאירים על אש בינונית תוך כדי ערבוב.

כשאלו מתרככים, מוספים 3/4 גביע שמנת ומביאים לרתיחה ואז מוסיפים 2 כפות קמח ומערבבים היטב. לאחר רתיחה נוספת, מורידים מהאש, מתבלים ומשאירים לנוח בצד.

(האמת היא שאפשר ורצוי להוסיף שום כתוש לשלב טיגון הבצל. אני שכחתי ויצא טעים גם כך)

בקערה נפרדת-

מערבבים את הקוטג' עם יתרת השמנת, 2 ביצים, חופן נאה מהגבינה המגורדת (לא הכל!), מל"פ וקוביות העגבניות.

מפה, מרכיבים את המנה:

מורחים מעט מתערובת הגבינות בתחתית התבנית (אני השתמשתי בתבנית פיירקס 20*30) ומסדרים מעל עלי לזניה.

מעל- שכבה מתערובת הירקות הירוקה

מעל- שכבה מתערובת הגבינה.

כך, חוזר חלילה פעם נוספת: עלים, ירקות, גבינות.

כך זה נראה לפני:

מכניסים את כל הכבודה לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות למשך שעה.

לאחר 45 דקות, מוציאים מהתנור ומפזרים את יתרת הגבינה המגורדת.

לאחר 15-20 דקות נוספות מוציאים מהתנור, וממש ממש ממש משתדלים להתאפק עוד כמה דקות, עד שהלזניה מתייצבת (מי שלא מסוגל להתאפק, צריך ממש ממש ממש להזהר שלא לחטוף כוויה בלשון).

ככה זה נראה אחרי:

לא היה קשה, נכון?

***

היתרון המשמעותי בלזניה הזו, שהיא יחסית מאוזנת ולא מפוצצת בפחמימות (יש בה רק 2 שכבות של לזניה- כל שיכבה מורכבת מ 6 עלים), כמות חלבונים גדולה ויחסית- אחוזי שומן נמוכים.

בקיצור- רוצו להכין :)

חשיפה לצפון (יקב רימון, עין כמונים, ארט דה-קוקו, וידה לוקה וטעות של מתחילים)

מאת Likush | נושאים ביקורת, חיים מחוץ לתל אביב, חיפה, טיולים, טעים, כיף, כללי, מסעדות, סקירה | Posted on 25-04-2011

4

יום רביעי.

חול המועד פסח.

מה עושים? התכנון המקורי היה, כמובן, לרבוץ בבית. מקסימום ארוחת בוקר בשכונתי וסיבוב בשוק.

או אז, הגיע שגיא (המאמם!) ובפיו הצעה: "אני צריך לנסוע צפונה לאיזה סידור. אולי תבואו?".

כמובן שמיד קפצנו, הזוגי ואנוכי, על ההצעה ובבוקר רביעי- תשע אפס אפס* התיישבנו ברכב וחדורי מוטיבציה ומצברוח טוב- התחלנו בנסיעה.

תחנה ראשונה- ארוחת בוקר (או: הצבא צועד על קיבתו)

בביתן אהרון פתחו מרכז מסחרי חביב עם כמה חנויות מוצלחות (מי אמר "שופרא" ולא קיבל נעליים??) וגם- קפהנטו.

על מנת שלא להגיע לגליל העליון מסוחררים, עצרנו לארוחת בוקר (המאמם, אגב, הוא מנהל ההדרכה של הרשת. בטענות- אליו!).

ארוחת הבוקר היתה, well, ארוחת בוקר של רשת בתי קפה J: סלט טונה נחמד עם פילטים של לימון, ארוחת בוקר זוגית טריה, קפה (טוב!) ושירות כיפי. אה, כן, ופינוק בדמות עוגת גבינה OTH (שבאופן מפתיע להפליא, היתה טעימה למרות כשל"פותה, מה שמוכיח שעם מספיק חמאה- הכל טעים…).

העלות- משהו כמו 140 ש"ח לפני שירות.

תחנה ראשונה- הפסקת עשר (או: יין ישמח לבב אנוש)

ה"סידור" של המאמם התגלה כשיחה עסקית קצרה עם אחד מבעלי יקב רימון.

יקב רימון נמצא ביישוב כרם בן זמרה אשר בגליל העליון. בעלי היקב החלו לפני כ 16 שנים בתהליך פיתוח של זן רימון ייחודי. משפותח, גילו כי הוא מתאים גם לעשיית יין.

התוצאה- 4 סוגיי יינות, שאת כולם טעמנו:

יין יבש- יין אשר מתיישן כשנה בחביות עץ אלון צרפתי, 14% אלכוהול. היין מעט מתקתק אך יבש מדי לטעמי.

יין קינוח- 15% אלכוהול. נפלא! מתקתק (אבל לא מתוק מדי), עדין ובעל ארומה עשירה. אנחנו קנינו 5 בקבוקים. שיהיה … לדעתי, יהיה מושלם אחרי ארוחת בשרים, אפילו במקום קינוח (או כליווי לקינוח גבינתי).

86 ש"ח לבקבוק 750 מ"ל או 3 בקבוקים של 350 מ"ל ב 135 ש"ח.

יין בסגנון שמפניה-  סוג של למברוסקו חמצמץ – קליל, נחמד וקופץ על הלשון.

יין בסגנון פורט- היין החביב עלי. 18% (!) אלכוהול. יין עשיר, מתקתק, עם ארומה מעושנת קלות אבל לא כבד ולא מכביד על בלוטות הטעם. גם ממנו נרכשו בקבוקים ואני כבר מחכה לרגע שאדגום אותו בבית .

110 ש"ח לבקבוק.

בנוסף, טעמנו מיץ רימונים- PURE. 100% רימון.

מאוד טעים ומרענן, אבל בדיעבד- מאוד מאוד מתוק.

תחנה שלישית- מתאבנים (או: טעות של טירונים)

המאמם ביקש "ארוחת טעימות", כלומר: לא לשבת ולאכול ארוחה מלאה במסעדה אחת, אלא לדגום מיני מנות במקומות שונים.

מאחר והתכנון המקורי (ברביקיו בחיק הטבע עם החברים מהיקב) כשל, הוחלט לעשות עצירת ביניים ביישוב אמירים ולתכנן את המשך המסלול.

נכנסנו למסעדה נאה וזה בעצם הדבר היחידי שאפשר לספר עליה.

מנות נוראיות, שירות עגום ושירותים נקיים. זהו.

מחקנו אותה מהתודעה ולאחר התייעצות קצרה בפייסבוק, החלטנו לרדת לכיוון נצרת ולטייל בשוק.

תחנה רביעית- פיצוי (או: הכנה לשבועות)

מכיוון שפנינו מועדות לנצרת, פנינו שמאלה בצומת שבע (חנניה) והחלטנו לעצור בעין כמונים.

עין כמונים הוא חווה בבעלות פרטית שמייצרת גבינות עיזים ושמן זית. העיזים גדלות במקום (ואפילו אפשר להגיד שלום לשמוליק התיש :) ).

התיישבנו וכבר התחלנו לחייך.

הסוד הוא בפשטות: שולחנות ערוכים, טבע מסביב. מה צריך יותר??

בחור חביב הציע לנו את האופציות (ארוחת אכול כפי יכולתך או פלטות שונות). הלכנו על פלטת הגבינות (55 ש"ח) וסלט ירקות עם גבינת עיזים (אני רוצה לומר 30 ש"ח, אבל אל תתפסו אותי במילה). מים צוננים נמזגו בשמחה.

מכיוון שהרעב החל לתת את אותותיו, לא רשמתי את סוגי הגבינות אשר הוגשו וחבל (מלקה את עצמי).

למיטב זכרוני, בגזרת הקשות היו טל הגליל, תום (שהיא גבינת המשק החביבה עלי), ועוד שני סוגים של גבינות שאינני זוכרת מהן…

ברכות: קממבר, גבינות עיזים לבנות מתובלות בפפריקה, שומשום וזעתר, גבינת עיזים מגולגלת בפחם, וגבינה צפתית מעולה.

הפלטה מגיעה עם לחמניות חמות (כמספר הסועדים), כדורי חמאה צהובה משובחת, לבנה עיזים מדהימה וקונפיטורת תאנים. שלמות.

היה נעים וטעים.

מפאת השעה הוחלט לוותר על נצרת ולהתחיל להדרים דרך כרמיאל.

תחנה חמישית- קינוח ראשון (או: שוקולד לוריד)

בשלוש השנים בהן עבדתי בכרמיאל, ארט דה קוקו (חוצות כרמיאל, הכניסה הצפונית) היתה נווה מדבר מנחם ושוקולדי.

בזכרוני (העגום) עדיין קיימות תמונות עמומות של ארוחות בוקר טובות (שהביקורות עליהן כיום מזגזגות) והרבה הרבה שוקולד.

גם הפעם- לא התאכזבנו: שוקולד לוריד ומיד!

נפגשנו עם אחיו של הזוגי ורעיתו והוחלט על "קפה ועוגה".

איזו עוגה? שוקולד כמובן!

אני בחרתי בשוקולד וגבינה, שהיתה עשירה ומתוקה. לשמחתי, הגבינה העשירה שברה את המתוק הטוטאלי של השוקולד ועדיין- לא סיימתי אותה :)

הזוגי בחר בשוקולד ודובדבני אמרנה, שהזכירה לי קצת את עוגת היער הירוק (האהובה עלי מאוד!)

עוד היו בשולחן- שוקולד ופקאן ופצצת שוקולד מריר מעולה לטעמי.

כל אחת מהעוגות עלתה כ 32-36 ש"ח.

השירות היה חביב מאוד ומהיר והקפה היה טוב.

אנחנו לא באמת צריכים הרבה יותר מזה, לא? :)

תחנה שישית- ארוחת ערב (או: חיפה, אהובתי)

אני אוהבת את חיפה בכל ליבי.

לא משנה באיזו עיר אהיה בעולם, חיפה תמיד תהיה הבית.

לכן, אני תמיד שמחה בכל פעם שמקום חדש נפתח בעיר. סימן שהיא מתקדמת, לא?

טלפון מהיר לשתי חברות מופלאות הוביל אותנו ל"וידה לוקה", טאפאס בר ברח' חורב 10.

המקום, מסתבר, הוא עוד הצלחה מבית היוצר של עודד שטראוס (לשעבר הבארברוסה, הבלונדי ועוד**)

מיד כשנכנסים למקום, הלוק, האוירה, העיצוב- כולם זועקים "אנחנו רוצים להיות תל אביב". ו-וואלה, למה לא?

הזמנו שרשרת של מנות (את חלקן לא צילמתי, או שצילמתי והתאורה היתה לחלוטין נגדי):

קרוסטיני סביח הבית- 2 יח' (15 ש"ח)-מנה חביבה- שני צנימים שעליהם חציל קלוי, עקבניה וחתיכת ביצה קשה. מנה נחמדה, אבל שום דבר לכתוב עליו הביתה.

קונפי שום ושמ"ז (15 ש"ח) – טוב, אנחנו מדברים פה על שום. אין שום דרך שזה לא יגמר בטוב :-) ההגשה חביבה: שום בצנצנת (טרנד ישן), שמן זית, מוגש עם לחמניה הום מייד. חמוד.

תפו"א מטוגן עם רוטב אלי אוליו ושום (15 ש"ח)-סוג של צ'יפס. זהו.

סלט עגבניות בלאדי וגבינת פטה (18 ש"ח)- לא טעמתי, אבל נראה מעולה

סלט דלעת טרי, אגוזים וצימוקים מתוק חריף (18 ש"ח)- המאמם (הצמחוני) אכל ודיווח שהמנה נחמדה, אבל לא מלהיבה.

חציל בלאדי קלוי בגלימת טחינה שער הפרחים (18 ש"ח)- מנה סטנדרטית של חציל בטחינה. טובה, כן? אבל סטנדרטית.

לביבות בטטה ברוטב שמנת ובצל ירוק (18 ש"ח)- טעים. אני נהניתי.

פטריות ממולאות במבחר גבינות (24 ש"ח)-well, שוב, מנה בנאלית משהו. לא רעה. באמת שלא. אבל…לא משהו שלא ראינו קודם.

אספרגוס על הגריל ברוטב תפוז ובלסמי (30 ש"ח( - אני מתה על אספרגוס. בחיי. והאספרגוסים נראו כ"כ מבטיחים! שמנמנים וירוקים! אבל אספרגוס (בדיוק כמו בצק פיצה) נבחן ברמת הקשיות שלו: כשמרימים אותו, האם הוא נופל מטה? ובכן- במקרה הזה המבחן נכשל כשלון חרוץ. חבל.

תיבול מעניין, חומרי גלם טובים, בישול יתר.

מיני המבורגר (18 ש"ח)- המבורגר כיפי, בגודל של שלושה ביסים. טעים, עסיסי וההגשה שלו כ"כ מתוקה!

נקניקיות צ'וריסוס עגל על הגריל ברוטב צ'ימיצ'ורי (28 ש"ח)- שתי נקניקיות עסיסיות וטובות. אחת מהמנות המוצלחות של הערב.

קבב טלה על חציל חם בגלימת טחינה (28 ש"ח)- ההריונית שהזמינה את המנה טענה שהיתה מעולה (לא טעמתי. למדתי מזמן שלא לדחוף את המזלג שלי לצלחות של הריוניות, בטח לא כשהן באמצע שבוע 37…)

שרימפס בחמאה, שום ויין לבן (34 ש"ח) (18 ש"ח)- ובכן, רבותי- אכזבה. התיבול מוצלח, אבל גם כאן- השרימפס עשויים מדי: רכים וסמרטוטיים. חבל. מנה עם המון פוטנציאל.

קרם תירס (מנה מהספיישלים, לא זכור לי המחיר)- סוג של פולנטה שמקורה באבקה, כנראה. לא עשויה מספיק. אכזבה.

כרוב ממולא בבשר(מנה מהספיישלים, לא זכור לי המחיר)-פה דווקא היתה הפתעה נעימה: במין סיר חרס קטן, שכבו להם שלושה עלי כרוב שמנמנים, ממולאים בקציצות בשר מתובלות. מנה מעולה!

בגזרת הקינוחים:

פודינג לחם ברוטב קרמל טופי ובנוסף- פונדו שוקולד (שחוסל בחציו עוד לפני שהצלחתי להגיע על המצלמה…).

עם הפונדו הוגשו מגוון פירות, עוגיות, מרשמלו (מעולה!) וואפלים קטנים.

מעולה!

(אם השוקולד היה 100% מריר ולא מעורב- עדיף, אבל ניחא).

בשורה התחתונה:

כל המנות עלו כ 450 ש"ח- מהיר הוגן וסביר להפליא.

שירות טוב ואוירה כיפית.

עם קצת "פיין טיונינג" בקצוות (שרימפס, אספרגוס), המקום הזה יהפוך לפייבוריט החדש שלי באיזור חיוג 04.

תחנה שביעית- סגירת מעגל (או: סוף דבר).

עצירת אספרסו עבור המאמם (הנהג) בקפהנטו ביתן אהרון סגרה לנו את היום המושלם הזה.

***

הלאה בתכנון: הסיור הקולינרי בנצרת שלא בא לידי מימוש.

מי מצטרף?:-)

___________________________________________________________________________________________

עוף בנוסח אה-לה-אקספרימנטלי- פוסטעים קצרצר

מאת Likush | נושאים טעים, מתכון, פוסטעים | Posted on 10-01-2011

4

"קוקי, אתה יכול בבקשה להוציא לי את העופות מהמקפיא, כדי שאוכל להכין לי משהו לעבודה?" כך אני, בקול מתחנחן, במוצאי שבת האחרונה- ברגע של אופטימיות שבו קיוויתי- באמת! שאספיק לבשל משהו.

אך כוונות לחוד ומעשים לחוד וביום א' מצאתי את עצמי עם מקרר ריק, אבל כרעיים ופולקעס לרוב שחייבים להכין ה-י-ו-ם.

מה עושים?

מאלתרים!

***

בדיקה מהירה העלתה שבבית יש מצרכי יסוד בסיסיים: בצל אחד, מי קוקוס, חמאת בוטנים ושאר תבלינים.

אה, וגם אורז.

חישוב מהיר העלה שאין סיכוי שאמצא סופר קרוב וזמין להשלמות ולכן, נאלץ להסתפר בפרודוקטים הקיימים ולהכין עוף בנוסח אקספרימנטלי.

מה זה "נוסח אקספרימנטלי"?

או!

יפה ששאלתם!

ובכן:

המדובר ברצפט ייחודי ואקסלוסיבי, אשר נהגה ממוחי הקודח אחרי שניות רבות של מחשבה והוא כולל:

2 כפות גדושות מאוד חמאת בוטנים (עם שברי בוטנים, אני מניחה שניתן גם עם חלקה)

1 כף דבש

1 פחית מי קוקוס (אני משתמשת ב 4% שומן. סביר בהחלט)

כף גדושה של צ'ילי גרוס

מלח

פלפל

מעט סירופ בלסמי הדרים (כתבתי בעבר על המוצרים של The Olive Oil Mill.. לדעתי, ניתן למצוא תחליפים מקומיים, או להחליף במעט חומץ הדרים אחר, או פשוט לוותר)

6-7 טיפות שמן שומשום (לא יותר כי הוא דומיננטי, וכדאי לא לוותר כי הוא מוסיף המון).

איך עושים?

את כל אלו לערבב היטב לתערובת דלילה, ויחד עם העוף, לשפוך לתוך שקית קוקי.

מכניסים את הכבודה לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות (לא לשכוח לנקב מעט את השקית!) למשך 90 דקות ו…וואולה!

מגישים מעל אורז לבן פושטי ומרגישים סופר אקסלוסיביים :-)

לצערי, אין צילום של הגשעפט המוגמר. נזלל מהר מדי...

***

בתיאבון!

***

(*לידיעת הקורא טל- אתה מוזמן לבוא לטעום מחר בצהריים :) )

ולסיום- אקספרימנט מוצלח במיוחד!

אם ממש בא לכם, תוכלו לרכוש חולצה נאה עם ההדפס המבריק הזה ממש פה