אחת הבדיחות החביבות עלי במשך שנים היא על השפן שמבקש מהאופה המקומי עוגת גזר ומסיים ב”נכון שזה איכס?”:)

אחת העוגות החביבות עלי היא עוגת גזר.

היא תמיד נותנת לי את האשליה שזה בסדר ומותר לאכול עוד פרוסה, כי הרי גזר זה ירק וירקות זה בריא, לא?

אז מסתובבים ברשת עשרות מתכונים, כולם מבוססים פחות או יותר על אותו העקרון- עוגה בחושה עם תוספת גזר.

א-ב-ל

מה שאני הכי אוהבת בעוגת הגזר, זה היכולת שלה לקלוט תבלינים וטעמים שנותנים לה ארומה וריח מטריפים.

אז זו העוגה החביבה עלי- כמה פשוטה, כמה מעולה:

***

המצרכים:

כוס וחצי סוכר חום כהה

3 ביצים

כפית תמצית וניל (או שקית סוכר וניל)

חצי כוס שמן

כוס וחצי קמח תופח

2 כפיות קינמון

כפית ציפורן טחונה

כף גינג’ר מגורד

קורט מלח

קורט פלפל שחור (כן, כן…)

6 גזרים מגורדים (בערך 2 כוסות)

אופציה: שברי אגוזים/צימוקים/אוכמניות.

ההכנה:

מקציפים את הביצים עם הסוכר ותמצית הוניל לתערובת תפוחה ובהירה.

מוסיפים את השמן בזרזוף קל.

כשהעיסה אחידה, מוסיפים את הקמח והתבלינים.

כשאלו נטמעים בתערובת, מוסיפים את הגזר ומערבבים קלות.

את כל הכבודה מעבירים לתבנית 26 משומנת, 180 מעלות, בערך שעה או עד שקיסם יוצא עם פירורים לחים.

***

ממתינים שיתקרר וטורפים 🙂

בפעם השלישית בשלושת החודשים האחרונים- אני חולה. שוב.

יש משהו מאוד מתסכל בלדעת שבזכות הגנטיקה המופלאה שלך, זכית ללחץ דם כה נמוך ומאפיינים ראומטיים כאלה, שכל שינוי קליל במזג האוויר מרתק אותך למיטה.

כיף.

אז אני בבית. שוב.

אבל לפחות הפעם אני פרודוקטיבית להפליא: אתמול הכנתי מרק, היום כבר הצלחתי להגיע למרפאה לצילום רנטגן (הרופא שלי לא מוותר!:)), הייתי בבנק, בדואר, קיפלתי מכונה, הפעלתי מכונה, אנג גוד איז מיי וויטנס- אם אתמול לא היתה עוזרת, כבר הייתי מנקה את הבית, לבד!

מכיוון שבהתחשב בזה שבתוך שבועיים אני עוזבת את עבודתי המשעממת, אין לי המון סנטימנטים ואני פשוט לא עונה לאף טלפון. חולה, לא?

מה שכן, מסתבר שאני לא רובוט ולא סופר וומן, וכל העניינים די התישו אותי.

לכן כרגע, אני מתכוונת לעזוב הכל וללכת לעשות את הדבר היחידי שנותר לבחורה חולה לעשות:

להתרווח על הספה עם קערת מרק ולצפות בקפטן ג’ק הרקנס בעירום חלקי.

אה-מן!!!

♣♣♣♣♣♣

רגע לפני סיום- מתכון למרק הכתום הכי שווה שתכינו אי פעם:

לתוך סיר זורקים את כל הירקות הכתומים שאתם מצליחים לשים עליהם את היד. אני הכנסתי:

חתיכה נאה של דלעת

דלורית

5 גזרים חתוכים לעיגולים

5 בטטות

3 גמבות

מוסיפים: בצל אחד חתוך גס

ראש שום קלוף (כן. ראש שום. זה טעים).

מכסים במיים ונותנים לשבת על האש, עד שכל הירקות מתרככים

לא, זוהי אינה טעות: בשלב זה, אני לא מתבלת בכלל.

לאחר שהכל מתרכך, מתחילים במלאכת התיבול:

צ’ילי גרוס, מלח, פלפל שחור, פפריקה, טיפה כמון (אבל טיפה!) וגינג’ר כתוש (לא לוותר! פעם בכמה חודשים אני קופת לשוק לוינסקי וקונה אצל הזקן בפינת זבולון, כמה שורשים גדולים וחתיכים. חשוב לבקש ממנו את השורשים מהסטוק שהוא מחזיק מאחור למביני דבר, לא מה שיש מקדימה..קולפת, חותכת לחתיכות סבירות ומקפיאה. אני למרק הזה מוסיפה בשפע, אבל גם אם אתם לא מחובבים הג’ינג’ר, תוסיפו טיפה. זה ממש משדרג את הטעם).

כשיש- אני מוסיפה פחית של חלב קוקוס 4%. הפעם לא היה. לא נורא.

טוחנים הכל היטב בבלנדר הידני שקבלתם בשלהי 2001 ממקום עבודתכם המזעזע ו…סה-טו.

כמה פשוט, ככה טעים.

אנחנו אוהבים לאכול את המרק עם חופן גרעיני חמניה וחופן פרמז’ן מגורד או עם כף שמנת מתוקה 9% ובצל ירוק.

בתיאבון!