השבוע היה שבוע קשה.

מאוד.

לא קשה פיזית, אבל סוחט מנטלית. סוג של רכבת הרים אמוציונלית.

ביום רביעי התבשרנו שהלחמניה שתופחת לה בתנור היא בעצם לחמניון 🙂

 

 

 

ביום שישי, 48 שעות לאחר מכן, נפרדנו מג’יימסון, אריה הבית, 7 שנים וחודשיים אחרי שאימצתי אותו.

השאיר אותנו עם חתול אחד (שכבר מסתובב בבית ומחפש את אחיו) והמון געגוע.

 

 

 

לא קל.

***

היום, הגוף ממש דרש ארוחת ניחומים- פחמימה מפנקת, רצוי עם שמנת וגלידה לקינוח.

אה-ממה?

לאור מאורעות השבוע האחרון, למי בכלל היה זמן לקניות?

אז שלפתי את מה שהיה במקרר ו…

סופריצה!

הצלחה מסחררת:

פסטה ברוטב שמנת סמיך, עם מעט תרד ונתחי עוף וניחוח קל של וויסקי.

מעולה.

***

אז מה צריך?

1 חבילת פסטה (אני השתמשתי בריגטוני)

1 בצל- פרוס לפרוסות דקות

1 כף שום כתוש (או 2 שיני שום פרוסות דק)

1 קופסת שמנת לבישול- 10%

מעט תרד (אם יש טרי- חלוט וקצוץ. אני השתמשתי במה שנשאר בפריזר- 2 מדליונים של סנפרוסט)

פרמז’ן

500 גר’ חזה עוף (לא של שניצלים!), חתוך לקוביות, מעורבב היטב עם 1 כף קורנפלור (טריק מעולה שלקחתי ממאיה הנהדרת מ”בצק אלים“)

***

איך מכינים?

מעמידים סיר עם מים ומלח לרוב ומכינים את הפסטה לדרגת אל דנטה-מינוס 3 שניות (הפסטה תתחמם עוד קצת עם הרוטב אח”כ).
מניחים מחבת רחבה על הכיריים ומלהיטים אותה היטב *יבשה*.
כשהיא לוהטת לגמרי, מוסיפים 2 כפות שמן ואת נתחי העוף המצופים בקורנפלור.
נותנים להם לנוח דקה ואז מתחילים להקפיץ, עד שהם משחימים כיאות. אז מעבירים מהמחבת לקערה נפרדת.
באותה המחבת מטגנים את הבצל. כשמתחיל להזהיב, מוסיפים את השום, עד שהריח מתפשט במטבח.
מוסיפים את התרד ומקפיצים עוד 2 דקות.
אז, שולפים את השמנת ומביאים לרתיחה קלה, ובדיוק פה- בוחרים וויסקי, כזה שאוהבים לשתות גם נקי 🙂 ומוסיפים כ 40 CC (אני השתמשתי בגלנמורנג’י סטנדרטי להפליא).
כשהתערובת רותחת בפעם השניה, מחזירים את נתחי העוף למחבת ומפזרים כף גדושה פרמז’ן.
נותנים ערבוב קל, ומוסיפים את הרוטב לסיר הפסטה (שהכנו וסיננו).
ערבוב קצר ו….
בתיאבון 🙂

לפני מס’ שבועות, הזמינה אותי נטלי לבית ענבל קליין לסיור בלוגרים ביפו, שילווה בארוחה במסעדת חג’ כחיל (כאורחי המסעדה).

לא צריך היה להתאמץ הרבה כדי לשכנע אותי: ליפו אני מוכנה להגיע אניטיים.

באיחור אלגנטי הצטרפתי לסיור, שהודרך על ידי מיכל ששון הנהדרת, שהובילה אותנו בסמטאות יפו ובעיר העתיקה, מלווה את הסיור בקטעים מוזיקליים ותמונות (אפשר להכנס לאתר המקסים שלה ממש כאן).

ממש בשקיעה- לאחר הסיור המושקע, התנקזנו כולנו אל המסעדה, שם פכשנו את נעים חג’ כחיל, שסיפר לנו קצת על ההסטוריה של המשפחה והמסעדה-

משפחת חג’ כחיל חיה ביפו כבר למעלה מ-120 שנה. בימי השלטון הטורקי, בסוף המאה ה-19, התפרנסו בני המשפחה מנהיגה ב”דליג’אנסים” – אותן כרכרות שהסיעו את התושבים המכובדים של יפו ברחבי ארץ ישראל (והיו גם על תקן שומרי ראש, יותר מנהגים).

נעים פתח את מסעדתו החדשה, מול כיכר השעון ביפו, באותו מקום ששימש כ”תחנה המרכזית” לכרכרות במשך שנים רבות. כאות הוקרה להיסטוריה המשפחתית ולהיסטוריה של יפו  הנציח חג’ כחיל את הדליג’אנס בסמל המסעדה החדשה.

השף עומאר (שהוא מעצב תקשורת חזותית בהכשרתו) עבד והתלמד במטבחים של מסעדות הגליל המפורסמות (כגון אל באבור), שהה תקופה בגרמניה שם כמה מסעדות משפחתיות, ואז “נשלף” על ידי נעים חג’ כחיל בתום סשן בסגנון “שף נולד”.

לפתיחה הוגשו לנו מספר (עצום) של סלטים (25 ש”ח לערכה של 14 סלטים):  גבינת לבנה עם חרדל בר (טעים) , גבינת לבנה מ-ע-ו-ל-ה עם שום, פלפל חריף ואגוזי מלך (28 ש”ח), חציל כבוש, חציל קלוי, סלט סלק ותפוח עץ, גזר מבושל עם לימון, גרגירי כוסברה ושמיר, חומוס עם טחינה ירוקה וגרגירי חומוס, סלט תורכי, סלט אבוקדו ועירית (שהיה מעולה לטעמי), כרובית מטוגנת עם טחינה (כנ”ל), סלט עוף עם זיתים, עגבניות מיובשות, בצל סגול וקצח וסלט קולורבי עם גזר ושמיר (טעים להפליא). למעט כמה סלטים שמשכו את תשומת ליבי, לא יצאתי מגדרי משאר הסלטים. כלומר, הם היו טריים וטעימים, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה. אלה שהתבלטו- היו כוכבים!

כל זה לווה בפיתות עם זעתר מהטאבון. בנוסף- סלט עלי בייבי עם גבינת עזים מצופה בפירורי לחם מטוגנת, פרוסות סברס אדום עם כדורי לבנה כבושה, שקדים ונענע(28 ש”ח), פרוסות סלק עם גבינת עזים, משמש ממולא גבינת עזים ואגוז מלך. שלושת המנות הללו הן מנות פתיחה שמוגשות בנפרד מפלטת הסלטים ולמעט הסלק שלא טעמתי (מטעמי אלרגיה) הסלטים האחרים היו מעולים. בשורה התחתונה, יכלתי לאכול ארוחה שלמה שמורכבת אך ורק מהמנות הראשונות הללו.

לאחר כמה דקות הפוגה, החלו לזרום המנות העיקריות:

קבב חלאבי (קבב כבש, עם רוטב עגבניות, עטוף בשכבת בצק ואפוי בטאבון – 60 ש”ח)- מנה שלטעמי היתה נחמדה ותו לא. אני הייתי מוכנה להסתפק בשכבת הבצק בלבד:-)

מחמאר של עוף עם בצל וסומאק על פיתה מהטאבון עם שבבי שקדים מולבנים (50 ש”ח)- אחת המנות החביבות עלי בכל מסעדה ערבית. טעים!

צוואר טלה ממולא באורז מתובל בקינמון ובשר אנטריקוט טחון (170 ₪ – מנה ל2-3 אנשים) – הבשר היה מעט שומני מדי (אפילו יחסית לטלה), אבל האורז היה מתובל היטב ובסה”כ- מנה טובה.

ליד העיקריות הוגשו התוספות: מג’דרה (מבורגול ועדשים) ופריקה (חיטה ירוקה מעושנת)- שתיהן היו די סתמיות. לא הייתי מבזבזת מקום בקיבה עליהן.

לסיום, הגיעו הקינוחים- כנאפה תוצרת בית (שהיתה טעימה, אם כי הספיקה להתקרר מדי) ועטייאף (הכיסונים הממולאים באגוזים או גבינה ומטוגנים ומוצפים בדבש, כי פשוט, אין מספיק קלוריות) שהיו מוצלחים מאוד.

***

השורה התחתונה: גליל בתל אביב, לטוב ולרע 🙂

המבחר גדול וחלקן של המנות מאוד מיוחדות ומעניינות, אך המחיר רחוק מלהיות מסעדה “עממית” (כפי שאנו רגילים לחשוב).

שווה בדיקה.

***

חג’ כחיל. רחוב רזיאל 18, כיכר השעון יפו 03-6831239.

פתוח כל יום מ-11 ועד חצות.

שבת אחה”צ.

הזוגי אצל ההורים ואני רעבה.

פנים המקרר מביט בי במבט עצוב- גביע קוטג’ (שנשאר מהקנית האחרונה מיותם. כן, גם אנחנו במחרימים), שמנת 10% ועוד כמה פריטים שנשארו מהקניה החודשית הגדולה.

המקפיא נראה קצת הרבה יותר מעודד- בשר, ירקות ושאר מרכיבים. אה-ממה?

ביום שני מגיע משלוח מהסופר, צריך לפנות מקום.

מה עושים?

מוציאים את כל ה”פתוחים”- כל מה שפתוח/מותחל/כורסם בעבר ומעיפים.

בדיקה קצאה מעלה חצי שקית ברוקולי קפוא וחצי שקית מדליוני תרד.

מה עושים?

מאלתרים.

מפה לשם- יצאה לזניה מושלמת, יציבה וגבוהה. לגמרי דוגמנית.

לבקשת הקהל חסר הסבלנות ויכולת דחיית סיפוקים (כלומר- עדי), הרי היא פה, לנייה מאולתרת בקלי קלות:

***

מרכיבים:

חצי שקית ברוקולי

חצי שקית מדליוני תרד

בצל חתוך לקוביות

קופסת קוביות עגבניות (קנו תוצרת איטליה! לא להתקמצן! זה שווה את ההבדל בטעם)

גביע קוטג’ (שפג תוקפו לפני יומיים, אבל לא חובה. אפשר גם טרי!)

גביע שמנת 10% (שיפוג תוקפה מחר. שוב- לא חובה)

בערך 250 גרם (קופסא קטנה של סופר) גבינת טל העמק 9%  מגורדת (אפשר להשתמש בכל גבינה שהיא. בולגרית או גבינה חריפה יותר כגון קשקבל- יהיו נהדרות)

3 כפות קמח (בערך)

2 ביצים

עלי לזניה (אני קונה את אלו של ברילה, ללא בישול מוקדם)

מלחפלפל.

**

מה עושים?

מפשירים את התרד והברוקולי (אני הפשרתי במיקרו) .

בנתיים, בסיר גדול מטגנים את הבצל עד שקיפות.  מוסיפים את הירקות לסיר ומשאירים על אש בינונית תוך כדי ערבוב.

כשאלו מתרככים, מוספים 3/4 גביע שמנת ומביאים לרתיחה ואז מוסיפים 2 כפות קמח ומערבבים היטב. לאחר רתיחה נוספת, מורידים מהאש, מתבלים ומשאירים לנוח בצד.

(האמת היא שאפשר ורצוי להוסיף שום כתוש לשלב טיגון הבצל. אני שכחתי ויצא טעים גם כך)

בקערה נפרדת-

מערבבים את הקוטג’ עם יתרת השמנת, 2 ביצים, חופן נאה מהגבינה המגורדת (לא הכל!), מל”פ וקוביות העגבניות.

מפה, מרכיבים את המנה:

מורחים מעט מתערובת הגבינות בתחתית התבנית (אני השתמשתי בתבנית פיירקס 20*30) ומסדרים מעל עלי לזניה.

מעל- שכבה מתערובת הירקות הירוקה

מעל- שכבה מתערובת הגבינה.

כך, חוזר חלילה פעם נוספת: עלים, ירקות, גבינות.

כך זה נראה לפני:

מכניסים את כל הכבודה לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות למשך שעה.

לאחר 45 דקות, מוציאים מהתנור ומפזרים את יתרת הגבינה המגורדת.

לאחר 15-20 דקות נוספות מוציאים מהתנור, וממש ממש ממש משתדלים להתאפק עוד כמה דקות, עד שהלזניה מתייצבת (מי שלא מסוגל להתאפק, צריך ממש ממש ממש להזהר שלא לחטוף כוויה בלשון).

ככה זה נראה אחרי:

לא היה קשה, נכון?

***

היתרון המשמעותי בלזניה הזו, שהיא יחסית מאוזנת ולא מפוצצת בפחמימות (יש בה רק 2 שכבות של לזניה- כל שיכבה מורכבת מ 6 עלים), כמות חלבונים גדולה ויחסית- אחוזי שומן נמוכים.

בקיצור- רוצו להכין 🙂