השבוע היה שבוע קשה.

מאוד.

לא קשה פיזית, אבל סוחט מנטלית. סוג של רכבת הרים אמוציונלית.

ביום רביעי התבשרנו שהלחמניה שתופחת לה בתנור היא בעצם לחמניון 🙂

 

 

 

ביום שישי, 48 שעות לאחר מכן, נפרדנו מג’יימסון, אריה הבית, 7 שנים וחודשיים אחרי שאימצתי אותו.

השאיר אותנו עם חתול אחד (שכבר מסתובב בבית ומחפש את אחיו) והמון געגוע.

 

 

 

לא קל.

***

היום, הגוף ממש דרש ארוחת ניחומים- פחמימה מפנקת, רצוי עם שמנת וגלידה לקינוח.

אה-ממה?

לאור מאורעות השבוע האחרון, למי בכלל היה זמן לקניות?

אז שלפתי את מה שהיה במקרר ו…

סופריצה!

הצלחה מסחררת:

פסטה ברוטב שמנת סמיך, עם מעט תרד ונתחי עוף וניחוח קל של וויסקי.

מעולה.

***

אז מה צריך?

1 חבילת פסטה (אני השתמשתי בריגטוני)

1 בצל- פרוס לפרוסות דקות

1 כף שום כתוש (או 2 שיני שום פרוסות דק)

1 קופסת שמנת לבישול- 10%

מעט תרד (אם יש טרי- חלוט וקצוץ. אני השתמשתי במה שנשאר בפריזר- 2 מדליונים של סנפרוסט)

פרמז’ן

500 גר’ חזה עוף (לא של שניצלים!), חתוך לקוביות, מעורבב היטב עם 1 כף קורנפלור (טריק מעולה שלקחתי ממאיה הנהדרת מ”בצק אלים“)

***

איך מכינים?

מעמידים סיר עם מים ומלח לרוב ומכינים את הפסטה לדרגת אל דנטה-מינוס 3 שניות (הפסטה תתחמם עוד קצת עם הרוטב אח”כ).
מניחים מחבת רחבה על הכיריים ומלהיטים אותה היטב *יבשה*.
כשהיא לוהטת לגמרי, מוסיפים 2 כפות שמן ואת נתחי העוף המצופים בקורנפלור.
נותנים להם לנוח דקה ואז מתחילים להקפיץ, עד שהם משחימים כיאות. אז מעבירים מהמחבת לקערה נפרדת.
באותה המחבת מטגנים את הבצל. כשמתחיל להזהיב, מוסיפים את השום, עד שהריח מתפשט במטבח.
מוסיפים את התרד ומקפיצים עוד 2 דקות.
אז, שולפים את השמנת ומביאים לרתיחה קלה, ובדיוק פה- בוחרים וויסקי, כזה שאוהבים לשתות גם נקי 🙂 ומוסיפים כ 40 CC (אני השתמשתי בגלנמורנג’י סטנדרטי להפליא).
כשהתערובת רותחת בפעם השניה, מחזירים את נתחי העוף למחבת ומפזרים כף גדושה פרמז’ן.
נותנים ערבוב קל, ומוסיפים את הרוטב לסיר הפסטה (שהכנו וסיננו).
ערבוב קצר ו….
בתיאבון 🙂

“קוקי, אתה יכול בבקשה להוציא לי את העופות מהמקפיא, כדי שאוכל להכין לי משהו לעבודה?” כך אני, בקול מתחנחן, במוצאי שבת האחרונה- ברגע של אופטימיות שבו קיוויתי- באמת! שאספיק לבשל משהו.

אך כוונות לחוד ומעשים לחוד וביום א’ מצאתי את עצמי עם מקרר ריק, אבל כרעיים ופולקעס לרוב שחייבים להכין ה-י-ו-ם.

מה עושים?

מאלתרים!

***

בדיקה מהירה העלתה שבבית יש מצרכי יסוד בסיסיים: בצל אחד, מי קוקוס, חמאת בוטנים ושאר תבלינים.

אה, וגם אורז.

חישוב מהיר העלה שאין סיכוי שאמצא סופר קרוב וזמין להשלמות ולכן, נאלץ להסתפר בפרודוקטים הקיימים ולהכין עוף בנוסח אקספרימנטלי.

מה זה “נוסח אקספרימנטלי”?

או!

יפה ששאלתם!

ובכן:

המדובר ברצפט ייחודי ואקסלוסיבי, אשר נהגה ממוחי הקודח אחרי שניות רבות של מחשבה והוא כולל:

2 כפות גדושות מאוד חמאת בוטנים (עם שברי בוטנים, אני מניחה שניתן גם עם חלקה)

1 כף דבש

1 פחית מי קוקוס (אני משתמשת ב 4% שומן. סביר בהחלט)

כף גדושה של צ’ילי גרוס

מלח

פלפל

מעט סירופ בלסמי הדרים (כתבתי בעבר על המוצרים של The Olive Oil Mill.. לדעתי, ניתן למצוא תחליפים מקומיים, או להחליף במעט חומץ הדרים אחר, או פשוט לוותר)

6-7 טיפות שמן שומשום (לא יותר כי הוא דומיננטי, וכדאי לא לוותר כי הוא מוסיף המון).

איך עושים?

את כל אלו לערבב היטב לתערובת דלילה, ויחד עם העוף, לשפוך לתוך שקית קוקי.

מכניסים את הכבודה לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות (לא לשכוח לנקב מעט את השקית!) למשך 90 דקות ו…וואולה!

מגישים מעל אורז לבן פושטי ומרגישים סופר אקסלוסיביים 🙂

***

בתיאבון!

***

(*לידיעת הקורא טל– אתה מוזמן לבוא לטעום מחר בצהריים :))

ולסיום- אקספרימנט מוצלח במיוחד!

אם ממש בא לכם, תוכלו לרכוש חולצה נאה עם ההדפס המבריק הזה ממש פה

אני טיפוס שמתכנן.

כן, כן, כזו אני.

אני אוהבת לדעת מה יקרה הלאה, אוהבת להיות מוכנה ולא מתה על הפתעות.

כשיש לי ספר חדש, אני קודם כל קוראת את העמוד האחרון. אפילו את העיתון אני קוראת משמאל לימין. אני אוהבת להיות ערוכה לכל ולתכנן כמה צעדים קדימה.

היום לא היה שונה משאר הימים:

מי שמכיר אותי לפחות 5 דקות יודע, שאני לא אוכלת מאכלים תעשייתיים, ודאי שלא קפואים.

הדברים הקפואים שיש לי במקפיא, הם תבשילים שלי, שמחכים לשעת השין.

יוצאים מן הכלל הם הירקות הקפואים- זמינים, נוחים ועם מינימום התערבות מכנית.

בכל קניה חודשית אני מחדשת את הסטוק ולכן, הייתי סמוכה ובטוחה ששקית ברוקולי מונחת עדנות על מדף המקפיא. האח!)

לכן, לא פלא שאיפשהו באיזור 12 בצהריים, צץ לו קרייבינג מטורף לברוקולי.

לא סתם ברוקולי!

ברוקולי מוקפץ עם נתחי עוף, בצל, שום, מעט צ’ילי ושקדים מולבנים (ואולי אולי קצת פסטה פנה, בשביל הנפח). הזוגי הונחה להוציא את העוף מהמקפיא ברגע שיגיע הביתה ואני נכנסתי למוד ברוקולי.

***

רצה הגורל וכמובן שכשהגעתי הביתה, העוף אמנם היה מחוץ למקפיא, אבל ברוקולי- יוק.

(מסתבר שהירוק-ירוק בשקית במקפיא היה בכלל מדליוני תרד. באסה).

מה עושים?

בדיוק מה שמק’גיוור היה עושה: מאלתרים!

אז מה היה לנו?

חזה עוף, כמו לשניצל- לא לדפוק!

גרגרי חומוס של סנפרוסט- בערך כוס וחצי, משרים לכמה דקות במים רותחים ומסננים.

תחתיות ארטישוק חתוכות לקוביות- מי שיש לו כח, מוזמן לנקות ארטישוקים בעצמו. יש שקיות של סנפרוסט ואילו אני קונה אצל אבו-חילווה שקית מלאה בתחתיות ארטישוק מעולות ונקיות.

בצל אחד גדול קצוץ גס

כמה שיני שום (אני השתמשתי ב5, אבל זו לא חכמה. הרבע הרומני שלי שולטטטתתת!!!!!1)

תבלינים מלא החופן (או בקיצור: כל מה שיש).

וקופסא קטנה של רסק עגבניות (אני משתמשת ב”טל וטרי” ואף אחד מלבדו, אמן).

ומה עושים עם כל זה?

חותכים את העוף לקוביות בינוניות ונותנים לו לנוח בצד.

בנתיים, שולפים ווק מהארון (או אם יש כיריים קרמיות- את המחבת הכי גדולה שמתאימה) ומטגנים את הבצל במעט שמן זית. כשהוא מתחיל להזהיב, זורקים פנימה את השום ושזה מתחיל לפזר את ריחו, מוסיפים תבלינים:

מעט כמון, פפריקה אדומה מתוקה, מעט צ’ילי גרוס, כפית נאה (בהריון) אבקת קארי (ממש מעט!) וגם טיפת כורכום, שיהיה.

מערבבים קלות, שופכים קופסא קטנה של רסק עגבניות וכמות כפולה של מים.

כשאלו מתחילים להתחמם, מוסיפים את גרגרי החומוס ונותנים להם להתבשל יחדיו משהו כמו 20 דקות, כאשר המחבת מכוסה (ומי שטרם קנה את המכנה האוניברסלי מאיקאה- שירוץ!)

מוסיפים את קוביות הארטישוק ונותנים להן לשחות למשך כ 15 דקות נוספות.

בשלב הזה, הרוטב הצטמצם לו והסמיך. זה השלב שבו מוסיפים את קוביות העוף ומקפיצים הכל יחדיו.

***

חובבי הטעמים ה”סטנדרטיים” יעצרו בשלב זה ויתחילו לשלות ישירות מהמחבת. וזה בסדר!

שגרה זה לא רע.

באמת.

אלו מאיתנו שרוצים לשדרג את עצמם, יקחו לימון גדול ויסחטו אותו עד הטיפה האחרונה מעל המחבת.

ערבוב קצר- ומוכן.

פשוט-פשוט וטעים-טעים.

***

בתיאבון.

ולסיום- דרישת שלום ממקור ההשראה שלי 🙂