לפני שבועיים הוזמנתי יחד עם עוד כמה בלוגרים לארוחת היכרות עם "ביסטרו גורדון", המסעדה של Gordon-Hotel & Lounge, מלון בוטיק קטן ומקסים ברח' גורדון פינת הירקון בת"א (גילוי נאות: הייתי אורחת המקום).

המלום שוכן בבניין באוהאוס שבמשך שנים עמד מוזנח ומתפורר למדי (כולל הטרמינל ) ואז הגיע יניב ארז שהוא המנכ"ל והבעלים של המלון (עם עוד שותף שקט) ובהשקעה זעומה של 10 מליון ש"ח, הפך את המבנה לפנינת חמד. באמת.

המיקום, כמובן- משגע: קו ראשון לים ולשקיעה, בריזה נהדרת (וגם לחות, בואו לא נהיה נאיבים ). שטח המסעדה אינו עצום, מה שהופך את המקום (בשילוב הנוף) לאידיאלי לדייטים, ארוחה רומנטית או סתם דרינק קייצי. לטעמי, יש למקום פוטנציאל עצום להפוך בחורף למקום "קוזי" וחמים (אני יכולה לראות בעיני רוחי זוגות ישובים על הספות עם סיידר חם, כשהגשם נוקש על החלונות. כן, אני קיטשית להחריד. שוט מי).

העיצוב- מקסים: קויים נקיים מאוד ומודרניים מאוד (איכשהו, השימוש במילה "מודרני" גורם לי להרגיש הכי לא מודרנית בעולם, אז נלך על "עכשווי", סבבה?).

עיצוב קליל וצעיר* (*ראה: מודרני), אבל לא זועק ומציק לעיניים.

המלון מכוון לאוכלוסיית אנשי העסקים והתיירים הבוגרים יותר (לא  משפחות עם ששת ילידהם שיתרוצצו בלובי, וטוב שכך) .  יש בו 12 חדרים (שהיו מאוכלסים בעת הביקור ולא ראינו אותם) ואני מניחה שהמחירים גם הם מחירי בוטיק .

(צילומים: יח"צ)

ונעבור לנושא שלשמו התכנסנו:

במלון נמצא ביסטרו בניצוחו של השף רועי לוי, שסיפר לנו שהמטבח הוא "ים תיכוני עם טוויסט" ושההעדפה היתה להתמקד במספר מצומצם יותר של מנות איכותיות ממוצרי יסוד שזמינים באיזורינו. נחמד (אני, אישית, מעדיפה מגוון מצומצם יותר של מנות מאשר תפריטים שגורמים לסועד ללכת לאיבוד..).

ראשית, הגיעו לשולחן סלסלות לחם הבית (לחם שאור צרפתי מוגש עם חמאה- 15 ש"ח).

אני מודה ומתוודה שלא הקשבתי היטב ואני לא זוכרת אם הלחם נעשה במקום, אבל הוא היה מצויין. החמאה היתה צהובה ורכה.

בזו אחר זו החלו להגיע לשולחן המנות הראשונות:

סלט סנט מור ופירות העונה – תערובת עלים ירוקים, פלפל קלוי, סלרי, אגוזי מלך מתובלים, בצל סגול, פירות העונה בויניגרט נענע והדרים (42 ש"ח).

לטעמי- מנה מנצחת: גדולה (מספיקה לי בהחלט כמנה עיקרית קלילה), עשירה בטעמים- אם כי לא מעמיסה על החיך (למסעדות רבות יש את הנטיה להעמיס הרבה יותר מדי חומרי גלם בסלט בשם ה"יצירתיות", מה שנופל אצלי בקטגורית ה"תפסת מרובה לא תפסת". כאן יש כמה טעמים דומיננטיים שלא "דורסים" אחד את השני), מעניינת וקצת שונה מהשטאנץ הרגיל ובאופן כללי, השילוב בין גבינה לפירות תמיד עושה לי את זה…

סלט ניסואז - טונה אדומה צרובה במעטפת שומשום שחור ולבן, שומר צלוי, עגבניות שרי, שעועית ירוקה, זוקיני קלוי, פלפל אדום קלוי, קוביות תפו"א, זיתי קלמטה,  בצל סגול, אנשובי בתוספת ביצה רכה (49 ש"ח).

עוד מנה שמבחינתי "לוקחת" בתור מנה עיקרית לכל דבר (ועל גודל המנות- בהמשך): יש כאן דג, תפוח אדמה וירקות. מה עוד צריך?

הטונה הגיעה צרובה במידה הנכונה (ואלוהי הים יודעים כמה קל להפוך טונה מעסיסית לגומי), גם כאן יש עושר במרכיבים שמאוד בקלות יכלו להפוך לפיאסקו של בלגן על הלשון (במיוחד השומר, שנוכחותו בקושי הורגשה וחבל) והביצה הרכה הגיעה חמימה בדיוק במידת העשיה הנכונה והחלמון החצי עשוי היה תוספת נעימה במיוחד.

טרטר טונה - קוביות טונה אדומה, קוביות אבוקדו, צ'ילי אדום, פילה לימונים, מיקרו בזיליקום ומיקרו סלק – מוגשת עם טוסטונים (44 ש"ח).

פה מעט התאכזבתי: אני מאוד אוהבת טונה ומאוד אוהבת אבוקדו, כך שלמנה הזו היה הפוטנציאל להיות הפייבוריטית שלי אך לצערי, היא פשוט לא התרוממה.

זה לא שהיא לא היתה טעימה, או לא טובה. פשוט, אחרי כזו התחלה מסעירה, ציפיתי למנה קצת פחות …. אנמית (ואני אפילו לא בטוחה שזו המילה הנכונה).

הטונה היתה באיכות מצויינת, סלט האבוקדו שהונח עליה היה לא רע. היא פשוט לא היתה מעניינת במיוחד.

אני באמת חושבת שטוויסט של חצי ליים או לאלף אלפי הבדלות- צ'ילי, היו עושים למנה הזו פלאים.

סשימי ים תיכוני-נתחוני לוקוס, צנונית, צ'ילי אדום, זיתי קלמטה, בצלי שאלוט, פילה לימונים, יוגורט צאן (48 ש"ח).

דינג! דינג! דינג! SUCCESS !!!

המנה החביבה על כל הסובבים אותי:

שילוב מופלא של דג איכותי, יוגורט רענן וחמצמץ שהשתלב היטב עם הלימונים ומעט חרפרפות של צנונית.

מושלם!

אם לא הייתי מתביישת (ומחכה לבאות) הייתי מבקשת עוד מנה…

קאלמרי במילוי ריזוטו תמרים ברוטב סרטנים (מנת ספיישל שלא מופיעה עדיין בתפריט)

אני חובבת פירות ים , ריזוטו הוא בד"כ הבחירה הראשונה שלי ו"רוטב סרטנים" הוא צירוף מילים שמעלה חיוך על שפתי, לכן קל להבין למה כ"כ התלהבתי לראות את המנה הזו.

לצערי, ציפיות לחוד ומציאות לחוד:

הקלאמרי היה עשוי מדי- קשה וצמיגי והריזוטו, לא מספיק עשוי- קשה וגרגרי.

חבל. מנה עם פוטנציאל אדיר שפשוט התפספסה.

טעמתי אותה משתי צלחות שונות בזמנים שונים כי קיוויתי שאולי היתה נפילה חד פעמית והתבדיתי.

(רוטב הסרטנים לעומת זאת, היה לא פחות ממדהים ונוקה עד תום עם פרוסת לחם…)

***

ולמנות העיקריות:

ניוקי תרד וצנוברים (55 ש"ח).

הניוקי (תוצרת בית) היה ברוטב של חמאה (הרבה) ושמנת (מעט) עם טיפת לימון. הרוטב היה מצויין, אחד החביבים עלי.

עם זאת, אני חייבת לציין שאני מעט אמביוולנטית ביחס למנה הזו:

המנה הגיעה לשולחן פעמיים.

בפעם הראשונה, הניוקי היו יותר מדי עשויים וכבדים. לו הייתי טועמת רק ממנה, סביר להניח שהביקורת שלי היתה פושרת בנוסח "הרוטב טוב, הפסטה לא. לוותר".

א-ב-ל, המנה הגיעה פעם נוספת והפעם, הניוקי היו לא פחות ממושלמים: ענני ניוקי רכים שפשוט נמסו בפה. מנה נהדרת.

אחידות היא אחד הקריטריונים החשובים ביותר במסעדות ורוב הסיכויים שלא הייתי מזמינה את אותה המנה שוב לעולם (ואף לא ממליצה עליה כלל) וחבל. למעשה, רוב הסיכויים שהייתי מתייחסת בחשדנות-מה כלפי שאר מנות הפסטה.

פרגית על העצם – נתחי פרגית, תפו"א, בטטה ובצל (58 ש"ח).

כמו שהגדירה נועה "הגרסה של רועי לוי לפולקע" נתח פרגית עסיסי וגדול למדי על העצם, עשוי בדיוק במידה. מלווה בקוביות תפו"א ובטטה עשויים היטב: קריספיים מבחוץ ורכים מבפנים ומתובלים היטב (אפילו לא הוספתי מלח כדרכי בקודש).

מומלץ ביותר!

סטייק אנטריקוט - נתח 300 גרם אנטריקוט ישראלי מיושן מוגש לצד מעטפות זוקיני צלוי על הגריל במילוי קראסט גורגונזולה ורוטב יין אדום (119 ש"ח )

עצוב לי לכתוב על אנטריקוט דברים לא טובים. בחיי.

מידת העשיה לא היתה אחידה (אמורה היתה להיות M) והבשר היה סיבי מדי לטעמי, למרות שניכר שהוא איכותי וחבל.

מביסטרו שמקפיד על חומרי גלם איכותיים, פשטות ודיוק, הייתי מצפה שהסטייק יהיה לא פחות ממצוין, מה גם וההגשה הנהדרת (וגם על כך בהמשך) מעלה את רף הציפיות לגבהים.

מעטפות הזוקיני היו מעולות (הייתי מוכנה לחסל מגש!) והיוו תוספת נעימה וקלילה.

פילה מוסר ים על קרם אספרגוס - פילה מוסר צלוי מוגש עם מנגולד, בצל, ארטישוק וכרישה מוקפצים ברוטב קולי אספרגוס וערמונים (109 ש"ח).

אני פחות אוהבת דגים ועל כן התעמקתי קצת פחות בדג (אם כי טעמתי חתיכה והוא היה עשוי ומתובל היטב וטעים מאוד) וקצת הרבה יותר בתוספת שהיתה מצויינת: אני פריקית של ארטישוק, כרישה ואספרגוס ולכן התוספת קנתה אותי מיד. אם לא הייתי משוויצה בנימוסי השולחן שלי וחוששת מתגובתם של אלו שהסבו איתי לשולחן, הייתי אוכלת עם הידיים ישר מהצלחת

פפרדלה ראגו טלה – פסטה מסוג פפרדלה (רחבה וארוכה) עם רוטב עגבניות ובשר טלה. על המנה הוגדו פסי פרמזן גסים (62 ש"ח).

בסדר.

אין דרך טובה יותר להגדיר את המנה.

הפסטה עצמה היתה טובה (כאמור- מכינים אותה במקום), אם כי אולי הייתי מוציאה אותה 10 שניות קודם מהמים. הרוטב היה טוב אבל סטנדרטי.

לא מנה שהייתי חוזרת עליה (ואליה) שוב.

שדרת צלעות טלה – בציפוי פריך של עישבי תיבול, עגבנית שטח ממולאת בבצל מנגולד ופרמז'ן מוגש על פירה שורשים (139 ש"ח)

שמעו, אין הרבה דברים שמשמחים אותי יותר משורת צלעות עשויות היטב

כמנהג בני ביתי, אחזתי את הצלע ביד והתחלתי לכרסם: הבשר היה רך ועשוי היטב, עשבי התיבול השלימו את המנה ולא השתלטו עליה ובאופן כללי- טעים!

האכזבה במנה הזו היה הפירה:

מבחינתי, המבחן האולטימטיבי של מסעדה הוא בהמבורגר ובפירה (מכיוון שההמבורגר לא רלוונטי לענייננו, נניח לו).

הפירה, לצערי, היה גושי מדי ולא מעניין. טעמתי נגיסה וויתרתי.

***

ולקינוחים:

קונסומה פירות יער – מרק פירות יער צונן, פירות יער, דובדבנים, קציפת שמת וביסקוט תבלינים הולנדי (32 ש"ח)

אני לא מתה על סירופים וקינוחים נוזליים מדי וגם הבלוטות שאחראיות על המתוק אצלי, קצת דפוקות.

אני תמיד מעדיפה חמוץ או מלוח על מתוק ולא אוהבת דברים מתוקים מדי, וגם המתוק שאני אוהבת- מאוד ספציפי.

טעמתי כפית, ראיתי שמתוק מדי לטעמי ועזבתי.

עוגת פרג תפוחים ואגסים- מוגש לצד תפוחים מיובשים, גלידת וניל וקרמל אגסים (32 ש"ח).

מה אגיד ומה אומר? חבל.

אני מאוד אוהבת עוגות פרג ואת השילוב של פרג ותפוחים, אבל הפעם, מישהו נרדם בשמירה.

הפרג היה מר מדי (כלומר- לא הכי טרי), העוגה היתה יבשה מדי (לא "חנק", אבל לא מספיק לחה) ובאופן כללי- מנה סתמית למדי. אם הייתי מזמינה אותה כסועדת מן המניין, היא היתה מוצאת עצמה חזרה במטבח.

מה שכן, הגלידה בשילוב עם קרמל האגסים היתה מצויינת.

עוגת פאדג' - עוגת שוקולד עשירה מוגשת עם רוטב שוקולד, מעט פרלינים וגלידת וניל (מחירה לא מצוין).

העוגה לכשעצה- טובה מאוד: עשירה מאוד, כבדה מאוד ומתוקה מאוד (זה סוג המתוק שאני אוהבת:-)).

מצד שני- זו היתה עוגת פאדג' די פשוטה, ורוב הזיכויים שלא הייתי מזמינה אותה בעצמי (במסעדות כאלה אני מחפשת קינוחים מעניינים יותר).

אני לא מתה על פרלינים ועל כן לא כ"כ טעמתי והגלידה היתה משעממת למדי.

כמו שניתן להבין, הקינוחים הם עקב אכילס של המקום.

אני מבינה שזה ה"פשיין" של רועי לוי ומאוד מעריכה את הניסיון לייצר קינוחים פשוטים וטובים, אבל יש כאן פספוס, במיוחד אחרי ארוחה שברובה היתה טובה מאוד.

בסך הכל לא מדובר במנות שנועדו לכישלון, פשוט חסרה קצת יותר השקעה בפרטים: למשל-  שילוב של גרגרי פרג טריים טחונים ושלמים, יותר נוזלים בעוגה, גלידה יותר מעניינת (הגלידות הן של ד"ר לק) או אולי אפילו סורבה (סורבה תפוחים או תפוזים היה משתלב טוב יותר, לטעמי, עם גלידת הפרג) וכו'.

***

הערות כלליות:

המנות- גדולות מאוד. שאלנו את רועי האם זהו הגודל הסטנדרטי של המנות (או שזה בגודל במיוחד לארוחה שלנו) ואכן, זהו הגודל הסטנדרטי. זוג יכול בכיף לחלוק 2-3 מנות בסך הכל ולצאת שבע.

כל המנות אסתטיות מאוד, מרשימות, צבעוניות ופשוט נעים להסתכל עליהן

המחירים- לא זולים, אם כי ברוב המקרים סבירים ביחס לגודל המנות. לא בדקתי את מחירי האלכוהול והם לא מופיעים באתר.

***

השורה התחתונה:

מדובר על ביסטרו מוצלח בסה"כ, עם מחירים לא זולים מאוד, אם כי סבירים לחלוטין ביחס לתמורה, שממוקם בלוקיישן מנצח (בדיוק המקום לארוחה רומנטית, הצעת נישואין או להביא אורחים מחו"ל שיראו את ישראל הרכה…)

מציעה להתמקד במנות הראשונות ובעיקריות ופחות בקינוחים.

אין ספק שאחזור למקום שנית (אולי במסגרת הדייט החודשי עם הזוגי )

***

תודה לחברים מגורדון על ההזמנה וההזדמנות

תודה לנועה על התמונות המופלאות.

***

GORDON hotel & lounge, רח' גורדון 2 / רח' הירקון 136, תל-אביב
לדף בפייסבוק: http://www.facebook.com/gordontlv

אני מאוד מחבבת את ירושלים.

באמת.

בעצם, נכון יותר לומר שירושלים ואנוכי מקיימות Love-hate relationship-

ירושלים זו אחת הערים שכל ביקור שלי בה גורר אחריו שתי תגובות: "מאמי, אני רוצה לעבור לפה. מחר!" או "אין סיכוי ב-ע-ו-ל-ם שאני אי פעם אגור פה!" (התגובה הראשונה בד"כ תשמע בימים חמים במיוחד, כשאחוזי הלחות בעיר הלבנה גורמיל לחולצה שלי להראות כמו תחרות החולצה הרטובה. התגובה השניה תשמע בעודי מנסה לנווט את דרכי בעיר המסובכת ביותר ביקום).

על אף החיבבון הגדול, איכשהו יצא שבשך 31 שנות קיומי, הייתי בירושלים אולי חמש פעמים, כשהאחרונה בהן היתה בתחילת שנות העשרים לחיי. או משהו.

רצה הגורל ובשנה האחרונה איכשהו אני מגיעה לעיר הקודש בממוצע אחת לחודשיים (ולפעמים אף כמה פעמים באותו החודש).

הפעם הזו, ניצלנו את העובדה שחברתנו מן הניכר הגיעה לביקור מולדת בתור תירוץ לארוחת שחיתות קלה  וקבענו להפגש במוצאי שבת ולאכול משהו (שוב.).

מכיוון שבמחניודה הסיכוי למצוא מקום סביר בהתראה של שבוע נוטה לאפסי, קיבלנו את המלצתה של מעיין ופנינו לעבר מסעדת צ'אקרה.

הגענו, השביעיה הסודית, אל המסעדה (הנחבאת מהעין, איף איי מייט אד), סבב חיבוקים-נישוקים-כמה התגעגענו והתיישבנו.

המסעדה חביבה מאוד- אווירת בר נעימה ושולחנות מרווחים.

המוזיקה ראויה לציון- אייטיז משובח! לא היה שיר אחד שלא היה לרוחי ובחלקם אף ריקדתי קלות במושבי.

התפריט הוא תפריט משתנה ע"ב חודשי (בכל חודש אפשר למצוא באתר את התפריט לחודש הנוכחי) ומחולק ל"ים" ו"יבשה".

המלצרית שלנו היתה דורון המקסימה (אנצל את ההזדמנות לאתנחתא קלה: מזמן לא פגשתי מלצרית כמו דורון- סבלנית, קשובה, נעימה וכיפית באופן כללי. נתנה המלצות מעולות, חוותה דעה רלוונטית, לא "דחפה" ולא עשתה פרצופים, אעפ"י שדי תיזזנו אותה ).

למנות הראשונות הוזמנו:

קבב טונה אדומה, יוגורט וחזרת לבנה (58 ש"ח )- מנה מצויינת!

קבבונים עשויים מטונה, צרובים ונימוחים. תוספת היוגורט בצ'ייסר היתה שיחוק (אם כי החזרת לא הוסיפה ולא גרעה. פשוט מיותרת, לטעמי).

קרפצ'ו בקר עם גבינת פרמז'ן (48 ש"ח )- שנטרף על ידי הזוגי ועל כן, אין תמונה .

מה שכן, הספקתי לגנוב ביס ואני יכולה לאשר שזהו אכן קרפםצ'ו מצויין- פרוסות דקות (אבל לא מדי) עם פרמז'ן איכותי ובלסמי מוצלח.

כבד קצוץ מאושר בקלבדוס (48 ש"ח )- שהיה נחמד מאוד, אבל קלבדוס- לא הורגש.

הוגש עם ערימה של טוסטונים והמנה היתה עצומה בגודלה…

קס"ז על ריזוטו שחור (מנת ספיישל) (58 ש"ח ).

ט-ע-י-ם.

הקוקי היו עשויים טוב (אם כי לכל אחת משת הסועדות היתה קוקיה אחת צרובה יתר על המידה), הריזוטו מעניין אם כי כבד מאוד.

המנה מוגדרת כמנה ראשונה, אבל בפועל מדובר במנה ענקית שיכולה להספיק בהבחלט כמנה עיקרית למישהו ברמת רעב בינונית. שזה לא אנחנו:)).

לשולחן הוגשו גם מיני אנטיספטי שונים ולחמים (הלחמים מגיעים עם חלק מהראשונות. לגבי האנטיפסטי- לא הזמנו אותם ולא ברור לי אם מדובר על צ'ופר בגלל הארסנל הנשי החינני שלנו או שזה סוג של צ'ופר גנרי לכל יושבי המסעדה).

האנטיפסטי היו טעימים למדי (פלפל קלוי, קישוא על הגריל, סלק צלוי ויתכן והיתה מנה נוסםת שאינני זוכרת).

אחרי מנוחה קלה (שלוותה בבקבוק קאווה חביב וכוסות צייסר OTH שהכילו מן מרגריטה-ערק ואשכוליות ועוד קוקטייל חביב שאין לי מושג מה היה בו), המשכנו עם העיקריות:

שתיים מאיתנו חלקו את דג היום מהבאסטה של דוד(88 ש"ח )- (הדג באותו יום היה לברק).

עוד לא הספקתי למצמץ וכבר פירקו את הדג לשניים והפכו אותו לבלתי פוטוגני בעליל. חבל.

הצלחות הנקיות העידו, אני מניחה, על הצלחה.

הזוגי הזמין קבב ממכסה אנטריקות על חצילים קלויים וטחינה (68 ש"ח ). הייתי אומרת שהמנה זכתה להצלחה אבל זו לא חכמה (הזוגי חובב קבב, חצילים וטחינה ביחד וכל אחד לחוד, כמעט בכל מצב צבירה).

הקבב היה רך אבל לא מתפרק, עשוי בדיוק במידה. החצילים/טחינה לטעמי, היו סטנדרטיים להפליא.

הירושלמי הזמין פריטו מיסטו (78 ש"ח )- תערובת מטוגנת של דגיגונים, קלמארי ושרימפס.

המנה היא מנה גדולה. מאוד. הסועד לא הצליח לסיים אותה…

מכיוון שאני לא נוגעת בדגיגונים (והייתי עסוקה בלכרסם שריפס מהצלחות של הסובבים שלי) לא טעמתי מהמנה הזו, אבל חוות הדעת היתה חיובית מאוד.

טבעות פילה ברוטב קרמל ג'ינג'ר (98 ש"ח ) הוזמנו על ידי הדרום-תל אביבי במידת עשיה MR . מידת העשיה הגיעה מדוייקת להפליא.

הפילה היה טעים מאוד, רך, נימוח ובאופן כללי מורגש שהגרילמן יודע מה הוא עושה.

מחשש סויה לא טעמתי את הרוטב ועל כך קשה לי לחוות דעה אבל בשורה התחתונה, הייתי מוכנה לחיות רק עם הבשר עצמו.

זוגתו המאממת של הדרום את אביבי (הידוע בכינויה "זו עם הנעליים המאממות"), התלבשה על שרימפס חמאה, שום ויין לבן(88 ש"ח ).

המנה הכילה כמות נדיבה של שרימפס ומצמוצי השפתיים העידו שהיא מנה מוצלחת למדי.

הרוטב היה עשיר אבל לא כבד, השום (שהגיע בצורת שיניים שלמות וטעימות) הורגש בהחלט (אמן!) ובאופן כללי- מנה טעימה, ממלאת, אך לא מכבידה.

נקודה אחת לרעה- במנה היו חתיכות סלרי, שגם אם לטעמי היו טעימות מאוד, לא צויינו בתפריט.

המאממת נאלצה לדוג אותם הצידה. חבל. סתם התעסקות מיותרת.

ואני?

אני הזמנתי שרימפס קריספי ניוקי בשמן זית, עגבניות ועשבי תיבול (88 ש"ח ).

המנה הגיעה, יפה ונוצצת, אך אויה! המנה יבשה להחריד!

כלומר, השרימפס היו בסדר אבל הניוקי המסכנים…ההקפצה בשמן הזית לא עשתה להם טוב.

אך עשיתי פרצוף חצי מסכן ומיד קפצה דורון (מלצריתנו המקסימה), לקחה את הצלחת וחזרה לאחר מס' דקות עם הפתעה:

הטבח המוצלח לקח את הכבודה, הקפיץ עם מעט שמנת ועגבניות והפך את הקונסטלציה לשרימפס וניוקי ברוטב רוזה ובזיליקום.

מנה מצויינת!

הרוטב עשיר ולא כבד (כפי שקורה לעיתים קרובות מדי ברטבים על בסיס שמנת), מעט חמצמץ תודות לעגבניות והורגשו עקבות זיתים שחורים.

הרוטב נוגב עד תומו.

על הדרך גם הגיעו תוספות (כחלק מהמנות): פירה (שהיה גושי ודי סטנדרטי), תפוחי אדמה קריספיים בתנור וסלט ירוק.

נחמד, אבל שום דבר מיוחד לכתוב עליו הביתה.

בשורה התחתונה- כל המנות היו נדיבות מאוד בגודלן, טעימות ועשויות במידה. בהחלט הצלחה.

אין לי מושג איך, אבל שרדנו הגענו לשלב הקינוחים.

הוחלט להזמין כמה קינוחים לכולנו:

מוס שוקולד (29 ש"ח )- שהיה רגיל להפליא, אבל טעים. הוזמנו שתי מנות שחוסלו עד תום. שוב- המנות ע-נ-ק-י-ו-ת.

גלידת וניל עם טחינה, סילאן וצנוברים(29 ש"ח )– שיחוק מגניב מנה סופר פשוטה (כזו שמכינים בבית) אבל טעימה ומרעננת.

פנקוטה (29 ש"ח, אבל הגיעה לשולחן OTH)- שמנת, וניל ופירוט יער, שהיתה לא פחות ממעולה! מרקם עשיר ולא כבד, מתיקות עדינה והשילוב עם פירות היער היה מצויין.

המנה היחידה שלא הזמנו אנחנו ואין ספק שאם לא היינו טועמים אותה, זה היה פשוט הפסד.

אלפחורס חמה(32 ש"ח )-מנה יצירתית וחמודה:

עוגיות בהירות וגדולות, מתקתקות ונימוחות ובינהן ריבת חלב, ואותן סוגר גנאש שוקולד מצויין. מלווה בגלידת וניל.

מנה טעימה אם כי מתוקה מדי לטעמי.

בשלב הזה כולנו פתחתו כפתורים וירטואליים במכנסיים והתעלפנו קלות על הספה.

ברגע הזה קרו שני דברים, שהם היחידים שהעיבו על הערב:

האחד- ריח קל של עשן סיגריות עלה באפי.

מסתבר, שבאחד השולחנות שלידנו, איש חביב החליט להדליק סיגריה.

אני לא יודעת אם לא ביקשו ממנו לכבות כמדיניות או מכל סיבה אחרת (כי אף אחד אחר לא עישן מלבדו והיו איתו בשולחן עוד אנשים שיצאו לעשן בחוץ), אבל זה פשוט לא היה לעניין.

היינו פונים אל דורון המאממת ומבקשים שתעשה משהו, אבל היא היתה עסוקה במשהו אחר:

בנקודה מסויימת, המוזיקה הועלתה לווליום מחריש אזניים. כזה שפשוט אי אפשר לדבר (או לחשוב) בו.

ביקשנו מדורון שתבקש להחליש את המוזיקה במעט (לרמת רעש סבירה, כמו שהיתה עד אז) והיא נענתה בשלילה (ולפי שפת הגוף של מי שכנראה היה האחראי- נענתה גם היא די בגסות). התואנה: בשעות האלה המקום מקבל אוריינטציה של בר והמוזיקה בהתאם.

עכשיו, אולי זו אני, אבל לו הייתי בעלת מסעדה ובמסעדה שלי יושב שולחן שמזמין ומזמין ומזמין ויש סיכוי שאם הוא ישב עוד- הוא יזמין עוד, וכל בקשתו עלי אדמות היא להנמיך טיפה את המוזיקה (לא ביקשנו להשתיק, אלא להחזיר לרמה שבה התנגנה אך לפני 3 דקות למשך 10 הדקות הקרובות עד שנסיים להסדיר את החשבון, כן?), וואלה. הייתי עושה את זה.

בשורה התחתונה- אוכל מצויין, מנות נדיבות, שירות מדהים ואחראי לא מבריק במיוחד וחבל.

החשבון- לא יודעת בדיוק כמה יצא (נורא כיף לצאת לאכול עם אנשים שחייבים לך כסף ), אבל המחירים רשומים מעלה

***

צ'אקרה, קינג ג'ורג' 41, ירושלים.

באחד מהימים הטרופים בעבודה, התחשק לנו לפנק את עצמנו בסושי.

החלטנו לנסות את Oyama )אחרי הכל, בפתח תקווה, העיר שאיננה קיימת, האופציות הקולינריות מוגבלות להפליא. אי אפשר להיות בררניים(.

אגב, היום אני יודעת להגיד שיש לזה קשר לפרסום של "20% הנחה בתן ביס!".

***

הוזמנו-

אני: שני רולים I/O. האחד עם שרימפס מאודה,טונה אדומה וגזר)31 ש"ח(. השני עם סלמון ואבוקדו )25 ש"ח(.

האחר: רול I/O עם שרימפס ואבוקדו בטמפורה.

***

לאחר כשעה וחצי, הגיעה השקית המיוחלת.

במבט לאחור אני יכולה לומר שמלכתחילה היא נראתה קצת זעירה מדי.

המנה של בנזוגי לארוחה התגלה כשמיניה זעירה, מכוסה בטמפורה שמנונית להפליא.

המנה שלי התגלתה כאנמית עד כדי כאב, כמויות של אורז דביק מדי ודג בקמצנות, אבוקדו צהבהב וגזר שראה ימים טובים יותר )אחרי חצי רול פשוט שליתי את הדג מהרול וחצי שנותרו ולעסתי בשתיקה(.

איפה הקאצ'?

הגודל.

הרולים הם בגוזל זערורי, גדולים אך במעט ממטבע של 10 ש"ח )בעצם, רואים שהוא שואף לגודל של חצי ש"ח, כשיהיה גדול(.

***

במילה אחת- לוותר.

בשתי מילים- NEVER AGAIN.

ממסעדה שגובה מחירים שאפילו האונמי לא מתקרב אליהם )במשלוח- הרול היקר ביותר, עם שרימפס, צלופח ושאר מטעמים עולה 32 ש"ח(, הייתי מצפה לקצת יותר.

ממש קצת.

(**חובת גילוי נאות- הייתי אורחת המסעדה. אמנם בביתי שלי, אבל אורחת. המנות שנשלחו היו בגדר הפתעה )

***

את צפרה אני מכירה כבר תקופה.

קונפורטי מתאר את צפרה כ"מטבח אסייאתי יצירתי"- אסיאתי עם טוויסט

אם לומר את האמת, יצא לי לבקר בה לפני זמן די רב (שנה, אולי) ואני חייבת להודות שלא נפלתי.

יתכן ומקור הבעיה הוא בחירה לא נכונה של מנות, ציפיה למשהו אחר (את זוזוברה אהבתי מאוד עד ביקור לא מוצלח) או סתם "אנטי" כללי באותו היום, אבל בשורה התחתונה- היה *רק* בסדר, וזה הרבה פחות ממה שאני מצפה מהבייבי החדשה של קונפורטי.

***

נקישה בדלת, שליח מחייך בפתח.

שתי שקיות ענק נערמות על השולחן, בתוכן מסודרות למופת מנות מנות, קופסאות-קופסאות, מסודרות ונקיות למהדרין, כולל תגיות עם שמות המנות +על התוספות (כי לכו תנחשו איזו תוספת שייכת לאיזו מנה. שאפו על תשומת הלב!), צ'ופסטיקס ומפיות.

מנות ראשונות:

סלט בודהה בריאות (38 ₪)- סלט כרוב אדום, ירקות, נענע , כוסברה ובוטנים- ברוטב ויניגרט תפוחים מ-צ-ו-י-ן ומעל- בוטנים מרוסקים.

לטעמי- סלט מצויין. אמנם "רק" סלט ירקות, אבל השילוב של הירקות הטריים עם הויניגרט והבוטנים הקריספיים- לחלוטין עושה לי את זה.

סלט בודהה משוגע (38 ₪)- נבטים, דיקון (צנון חריף) , אפונה פריכה, רוטב ויניגרט סומסום וואסבי מוקצף.

אצלנו בבית חובבי חריף, כך שמבחינתנו החריף לא היה "חריף אש", אבל בהחלט מכובד. באופן אישי, הרגשתי שטעם הוואסבי קצת משתלט מדי על המנה. הזוגי גם כן חיבב את המנה, אם כי בסופו של דבר, הוחלט פה אחד ש"בודהה בריאות" היא המנה המועדפת.

מנות עיקריות

גהאנג פאד קאי (73 ₪)- פרגיות, ירקות עונה, בזיליקום בקארי בוטנים תאילנדי. מנה עשירה בירקות (אני הבחנתי בגזר, אולי דלעת, למון גראס) ואורז קארי חרפרף למדי (מה שנקרא "פיקנטי פלוס"). המנה לוותה באורז קוקוס מתקתק ושברי בוטנים.

האורז לכשעצמו היה לטעמי מתקתק מדי, אפילו לי (חולת קוקוס שכמותי), אבל שלבו את המנה עשירת הרוטב עם האורז ותקבלו חגיגה בפה: המתיקות של האורז מתערבבת עם החריפות של הפרגית העסיסית והרכה, עם הפריכות של הבוטנים והגזר…

בונוס נוסף הוא שהמנה עוברת היטב את מבחן המיקרו (למחרת בעבודה…)

בו לוק לאק (98 ש"ח)- קוביות פילה בקר,בצלים אדומים בקרמל פלפל שחור וייטנאמי. המנה לוותה באורז יסמין מאודה (8 ש"ח).

בנוגע למנה הזו, יש לי רגשות מעורבים:

מצד אחד- חומרי הגלם מצויינים- נתחי פילה איכותיים (אני מעריכה בכמות של כ 200 גר') שהתערבבו ברוטב הבצלצלים המקורמלים היטב שיחד עם רוטב הפלפל יצרו רוטב כהה וסמיך עם ניחוח משגע וציפיות עד הגג.

בפועל- מנה נחמדה. לא יותר. לטעמי, היה חסר איזשהו "קיק" שירים את המנה (אולי דגש פיקנטי יותר ברוטב הפלפל?). הזוגי פסק "נחמד, אבל סתם". למחרת בבוקר, שנינו רבנו מי ייקח את הגהאנג לעבודה והזוגי התאכזב ש"נתקע" עם הבו לוק לאק (המנה הזו, אגב, עוברת את מבחן המיקרו. ולמעשה, הזוגי טען שהלילה שהמנה "ישבה" במקרר עשה לה רק טוב)

מאחר והמנה היא היקרה ביותר בתפריט, אם הייתי מזמינה אותה במסעדה, הייתי די מתאכזבת מהתמורה וחבל.

לגבי המחיר-אני מתלבטת עד כמה התמחור ריאלי למנה: נכון שנתח פילה במשקל 200 גרם למנה יעלה בד"כ יותר מ 98 ש"ח, מצד שני- במסעדה אסייתית, אולי הייתי מצפה לתמחור יותר נמוך של הבשר מכיוון שההנאה היא לא מהבשר נטו (מצד שלישי- מה אני מבינה?)

קינוחים

טארט שוקולד ארל גריי וטופי (38 ש"ח)- עוגת שוקולד עשירה עם ארומה של ארל גריי (כך לדברי הזוגי. אני לא הרגשתי…). במסעדה, המנה מוגשת עם גלידה ורוטב טופי שאני יכולה רק להניח שמשדרגות את המנה בכמה רמות. מבחינתי- מדובר בעוגת שוקולד טובה, לא יותר. מצד שני, בהתחשב בעובדה שמדובר בי, סביר להניח שהייתי נלהבת יותר מהגלידה ולא מהעוגה

קרמל תפוחים (19 ש"ח)- לא הצלחתי למצוא את תיאור המנה באתר, לכן תצטרכו לסמוך על התיאורים שלי תפוח אפוי במעטפת קרמל (פריך) עם שבבי תפוח מיובש. המילה שמתארת את המנה בצורה המעמיקה ביותר היא "נחמד". יתכן וכדור גלידת וניל היה יכול להקפיץ את המנה, אבל לטעמי, היא הזכירה לי גרסא משודרגת של מאפה תפוחים בפילו וחבל. תוספת מעניינת (ג'ינג'ר? ציפורן? אפילו הל?) שתיתן פייט למתיקות של הקרמל והתפוחים היתה יכולה לעשות פלאים.

(התמונה לקוחה מאתר המסעדה)

3 בקבוקי מיצים צורפו לארוחה:

נאם פלומאי (18 ₪) תפוח, סלק, ג'ינג'ר, ליים ותמצית פרחי אלדרברי. אני לא נוגעת בסלק בשום מצב צבירה ולכן הזוגי טעם ופסק: "מעורר, מרענן, חמצמץ, אבל לא משהו שהייתי בוחר לבד".

קרה קרה (18 ₪)- תפוזי קרה קרה, פסיפלורה, פירות עונה ומי היסמין. נחמד, מרענן ועם טעם לואי קל שלא הצלחתי להניח עליו את ידי.

פאפואה קוקונט (18 ש"ח)- מיץ אגוזי קוקוס ורסק קנה סוכר קפוא. אני מוכנה להתקלח במיץ הזה! אמנם אני פריקית של קוקוס ודעתי די משוחדת, אבל אפילו הזוגי שאינו-חובב-קוקוס- אהב. הבקבוק חוסל בתוך שניות (כולל בריין-פריז ספונטני)

בשורה התחתונה- ארוחה טובה מאוד:

חומרי הגלם משובחים, ניכר שהושקעה מחשבה ב"תפירה" של המרכיבים בכל מנה מנה. כל אחת מהמנות יכלה ליפול למלכודת הסטנדרטיות, אבל בכל מנה היה טוויסט מעניין.

שמחנו לגלות "הפתעות" נעימות במנות (למשל: אורז הקוקוס, הוואסבי המוקצף וכו').

המשקה עם הסלק היה בגדר הפתעה נעימה גם כן: מקריאת תיאור המנה בתפריט- אין סיכוי שהזוגי היה בוחר את המנה (מזכיר קצת בורשט..:)).

הנקודות העיקריות לשיפור מבחינתנו היו: תמחור גבוה של רוב המנות (במיוחד הבו לוק לאק, שבנוסף למחיר המנה יש לצרף את מחיר האורז…), קינוחים טובים אך לא מפתיעים ומעניינים כפי שהייתי מצפה לאור טיב הארוחה כולה, ומנת הבו לוק לאק שפשוט לא "המריאה" וחבל, כי יש לה את כל הפוטנציאל שבעולם להיות מנה מושלמת.

8.5 מתוך 10

צפרה- יגאל אלון 96, תל אביב

שישי בערב, לפני שבועיים.

עבודתי החדשה מראה את אותותיה בעודי שרועה על הספה בחוסר יכולת להזיז שריר, לנשום או לחיות באופן כללי.

הזוגי מתלחשש בטלפון עם אחד מחבריו. הולכים לאכול. מה?

סושי.

מתקלפת מהספה. לא קל. לא קל בכלל, העניין הזה, אני אומרת לכם.

מתלגלים מהבית, אוספים את צמד החמד על ציר ארלוזורוב ושמים פעמינו לעבר FU. אסייאתית חדשה יחסית שקבלה ביקורות אוהדות יחסית.

***

מארחת חביבה מקבלת את פנינו. התחלה טובה.

מתיישבים ומתחילים לנבור בתפריט. בנ תיים מגיעה אותה מארחת חביבה ומתחילה לערוך את השולחן. אין ספק שמגיע להם ח"ח על דקורציה והשקעה.

אני, בעוונותי הרבים, לא אוכלת סויה ולכן ברוב האסייאתיות בארץ נוטים להסתכל עלי במבט עקום שמרמז "מה לעזאזל את מחפשת פה???".

גם פה, יכלתי לבחור מבין 3 מנות ראשונות בלבד שלא הכילו סויה- לא רע יחסית למקומות אחרים…

בחרתי מרק טום יאם (36 ש"ח)- שרימפס, קלמרי ומולים בחלב קוקוס עם עגבניות שרי, פטריות, בצל ירוק, למון גראס וכוסברה. לא רע בכלל, אני חייבת לציין. המרק הגיע חם מאוד (כמו שאני אוהבת) והכי שני מולים גדולים ועשיר בשרימפס.

מנה קצת יותר גדולה ממנו היתה עוברת אצלי בכיף גם בתור עיקרית.

הזוגי וצמד-חמד הזמינו למנות ראשונות גיוזות עוף (24 ש"ח כ"א), שנראו מצויין- כיסונים רכים ונימוחים מלאים בעוף. קולות מצמוצי שביעות רצון עלו מהשולחן.

אני הזמנתי:

סאקורה רול (29 ש"ח)- שרימפס טמפורה, ספייסי טונה, אבוקדו ומלפפון בציפוי טוביקו (4 יח') ו-

קאני רול (26 ש"ח) סרטן רך שיריון מטוגן בפנקו, ספייסי מיונז, אבוקדו ומלפפון בציפוי שבבי טמפורה (4 יח')

הזוגי הזמין-

ספייסי טונה רול (24 ש"ח)- ספייסי טונה עם שבבי טמפורה, בציפוי שומשום שחור (4 יח')

שרימפס טמפורה רול (24 ש"ח)-שרימפס טמפורה ובטטה (המנה המקורית מגיעה עם אבוקדו) בציפוי סלמון (4 יח').

צמד-חמד הזמינו יחדיו קומבינציית crispy- (בעלות 84 ש"ח)-אינסייד אאוט שרימפס טמפורה (4 יח'), אינסייד אאוט סלמון וסלמון סקין ( 4 יח'), פוטומאקי סלמון חם (2 יח'), מאקי טונה חם (3 יח'). נראה נחמד, לא טעמתי.

***

באופן כללי, המנות היו לא רעות: האורז לא חטא בדביקות או מתיקות יתר (מחלה של סושיות רבות. רבות מדי), ניכר היה שחומרי הגלם טובים למדי אם כי הייתי שמחה ליחס הפוך של אורז/רכיבים, כלומר: פחות אורז, יותר רכיבים בתוך הסושי.

דבר אחד בלט והציק לי (ולזוגי) באישון העין:

שנינו הזמנו 2 רולים וקבלנו בסה"ע 8 יחידות.

העלות? 55 ו- 48 ש"ח בהתאמה.

50 ש"ח בממוצע (נגיד…) ל- 8 יחידות סושי, היא הרבה מעבר למה שנראה לי נכון (וזו גם הסיבה שהפסקתי ללכת לאונמי, אהובתי, אלא רק להזמין במשלוח- שם עדיין שומרים על היחס של 8 מנות ברול).

גם לגבי הקומבינציה שהזמינו החמודים, אני חייבת לציין ש 84 ש"ח עבור 13 יחידות, שהן בערך 2 רולים, הוא סכום גבוה מדי לטעמי.

בשורה התחתונה- אלמלא היינו אוכלים את המנות הראשונות- היינו נשארים רעבים.

***

אבל נשים שניה את המזון בצד, shall we?

יש לנו קטסטרופה אחרת לטפל בה…

אני לא יודעת אם בגלל העומס במסעדה (שלא נראתה עמוסה מדי), אם בגלל צירי הלידה של המסעדה שנפתחה לא מזמן, אם בגלל קצב העבודה המופלא של המטבח או בגלל שהצוות מנסה להכתיב את קצת הלעיסה והעיכול של הלקוחות, אבל המנות העיקריות (הסושי) הגיעו כאשר היינו ממש באמצע אכילת המנות הראשונות.

לא לפני, לא אחרי, לא כאשר שלושה כבר סיימו והאחרון התמהמה- ממש כאשר כולנו היינו  באמצע הביס (באמצע, כבר אמרתי?).

את הקומבינציה של הצמד עוד יכלנו למקם על השולחן (הצר יחסית ושאינו עולה בקנה אחד עם מדיניות ההעמסה של המקום, אם יורשה לי להסביר).

הצלחת של הזוגי הונחה בנונשלנט בין הצלחות של שנינו (ואילצה אותי להניח את ידי השמאלית בחינניות מתחת לשולחן כדי שלא אתקע בצלחת).

לצערי, המלצרית באמת הופתעה כאשר הודעתי לה ש"טרם סיימתי את המרק ואני באמצע האוכל ולא מעוניינת לקבל את המנה עכשיו, בבקשה, אלא כשאסיים" והרגישה צורך לוודא- האם אני רוצה שהיא תחזיר את המנה למטבח ותחזיר אותה אלי רק לאחר שאסיים את המרק? (רמז: התשובה היא כן. כנראה שהמצלרית לא הסכימה איתי, כי באורח פלא, קיבלתי רול אחד שגוי, לא זה שהזמנתי…).

אולי זו רק אני שמתקטננת קשות, אבל הייתי מצפה למעט קומון סנס: המשמעות של מנות ראשונות היא, שהן מגיעות ראשונות, כלומר- לפני הסושי.

לו היתה זו מסעדה כמו האונמי או צפרה, למשל, שיש בהן מנות רבות נוספות שאינן סושי- הייתי יכולה להבין את מקור הטעות.

מלבד זאת- על שולחן כ"כ קטן ל 4 סועדים, אי אפשר פיזית להניח כ"כ הרבה מנות.

אם נוסיף את העובדה שקשר עין עם המלצרית היה קצת לוקה בחסר והופ! קיבלנו חווית שירות שאצלי בעדה מגדירים כ"לא גרוייסע מציאעה"

על הקינוח ויתרנו, אבל זכינו להופעת חינם בדמות הבחורה החביבה שניסתה להוציא את רכבה (הפצפון) מהחניה (הענקית) במשך דקות ארוכות ובחורה חביבה #2, שניסתה להכניס את רכבה (הלא מאוד גדול) לאותו מקום חניה בדיוק וזה לקח שבעה טייקים בלבד.

***

השורה תחתונה:

אופציה מעולה למרק טום יאם, נחמדה לסושי, ופחות למי שהשירות חשוב לו יותר.

***

FU סושי, ירמיהו 32 ת"א (פינת דיזינגוף)