השבוע היה שבוע קשה.

מאוד.

לא קשה פיזית, אבל סוחט מנטלית. סוג של רכבת הרים אמוציונלית.

ביום רביעי התבשרנו שהלחמניה שתופחת לה בתנור היא בעצם לחמניון

 

 

 

ביום שישי, 48 שעות לאחר מכן, נפרדנו מג'יימסון, אריה הבית, 7 שנים וחודשיים אחרי שאימצתי אותו.

השאיר אותנו עם חתול אחד (שכבר מסתובב בבית ומחפש את אחיו) והמון געגוע.

 

 

 

לא קל.

***

היום, הגוף ממש דרש ארוחת ניחומים- פחמימה מפנקת, רצוי עם שמנת וגלידה לקינוח.

אה-ממה?

לאור מאורעות השבוע האחרון, למי בכלל היה זמן לקניות?

אז שלפתי את מה שהיה במקרר ו…

סופריצה!

הצלחה מסחררת:

פסטה ברוטב שמנת סמיך, עם מעט תרד ונתחי עוף וניחוח קל של וויסקי.

מעולה.

***

אז מה צריך?

1 חבילת פסטה (אני השתמשתי בריגטוני)

1 בצל- פרוס לפרוסות דקות

1 כף שום כתוש (או 2 שיני שום פרוסות דק)

1 קופסת שמנת לבישול- 10%

מעט תרד (אם יש טרי- חלוט וקצוץ. אני השתמשתי במה שנשאר בפריזר- 2 מדליונים של סנפרוסט)

פרמז'ן

500 גר' חזה עוף (לא של שניצלים!), חתוך לקוביות, מעורבב היטב עם 1 כף קורנפלור (טריק מעולה שלקחתי ממאיה הנהדרת מ"בצק אלים")

***

איך מכינים?

מעמידים סיר עם מים ומלח לרוב ומכינים את הפסטה לדרגת אל דנטה-מינוס 3 שניות (הפסטה תתחמם עוד קצת עם הרוטב אח"כ).
מניחים מחבת רחבה על הכיריים ומלהיטים אותה היטב *יבשה*.
כשהיא לוהטת לגמרי, מוסיפים 2 כפות שמן ואת נתחי העוף המצופים בקורנפלור.
נותנים להם לנוח דקה ואז מתחילים להקפיץ, עד שהם משחימים כיאות. אז מעבירים מהמחבת לקערה נפרדת.
באותה המחבת מטגנים את הבצל. כשמתחיל להזהיב, מוסיפים את השום, עד שהריח מתפשט במטבח.
מוסיפים את התרד ומקפיצים עוד 2 דקות.
אז, שולפים את השמנת ומביאים לרתיחה קלה, ובדיוק פה- בוחרים וויסקי, כזה שאוהבים לשתות גם נקי ומוסיפים כ 40 CC (אני השתמשתי בגלנמורנג'י סטנדרטי להפליא).
כשהתערובת רותחת בפעם השניה, מחזירים את נתחי העוף למחבת ומפזרים כף גדושה פרמז'ן.
נותנים ערבוב קל, ומוסיפים את הרוטב לסיר הפסטה (שהכנו וסיננו).
ערבוב קצר ו….
בתיאבון

לפני מס' שבועות, הזמינה אותי נטלי לבית ענבל קליין לסיור בלוגרים ביפו, שילווה בארוחה במסעדת חג' כחיל (כאורחי המסעדה).

לא צריך היה להתאמץ הרבה כדי לשכנע אותי: ליפו אני מוכנה להגיע אניטיים.

באיחור אלגנטי הצטרפתי לסיור, שהודרך על ידי מיכל ששון הנהדרת, שהובילה אותנו בסמטאות יפו ובעיר העתיקה, מלווה את הסיור בקטעים מוזיקליים ותמונות (אפשר להכנס לאתר המקסים שלה ממש כאן).

ממש בשקיעה- לאחר הסיור המושקע, התנקזנו כולנו אל המסעדה, שם פכשנו את נעים חג' כחיל, שסיפר לנו קצת על ההסטוריה של המשפחה והמסעדה-

משפחת חג' כחיל חיה ביפו כבר למעלה מ-120 שנה. בימי השלטון הטורקי, בסוף המאה ה-19, התפרנסו בני המשפחה מנהיגה ב"דליג'אנסים" – אותן כרכרות שהסיעו את התושבים המכובדים של יפו ברחבי ארץ ישראל (והיו גם על תקן שומרי ראש, יותר מנהגים).

נעים פתח את מסעדתו החדשה, מול כיכר השעון ביפו, באותו מקום ששימש כ"תחנה המרכזית" לכרכרות במשך שנים רבות. כאות הוקרה להיסטוריה המשפחתית ולהיסטוריה של יפו  הנציח חג' כחיל את הדליג'אנס בסמל המסעדה החדשה.

השף עומאר (שהוא מעצב תקשורת חזותית בהכשרתו) עבד והתלמד במטבחים של מסעדות הגליל המפורסמות (כגון אל באבור), שהה תקופה בגרמניה שם כמה מסעדות משפחתיות, ואז "נשלף" על ידי נעים חג' כחיל בתום סשן בסגנון "שף נולד".

לפתיחה הוגשו לנו מספר (עצום) של סלטים (25 ש"ח לערכה של 14 סלטים):  גבינת לבנה עם חרדל בר (טעים) , גבינת לבנה מ-ע-ו-ל-ה עם שום, פלפל חריף ואגוזי מלך (28 ש"ח), חציל כבוש, חציל קלוי, סלט סלק ותפוח עץ, גזר מבושל עם לימון, גרגירי כוסברה ושמיר, חומוס עם טחינה ירוקה וגרגירי חומוס, סלט תורכי, סלט אבוקדו ועירית (שהיה מעולה לטעמי), כרובית מטוגנת עם טחינה (כנ"ל), סלט עוף עם זיתים, עגבניות מיובשות, בצל סגול וקצח וסלט קולורבי עם גזר ושמיר (טעים להפליא). למעט כמה סלטים שמשכו את תשומת ליבי, לא יצאתי מגדרי משאר הסלטים. כלומר, הם היו טריים וטעימים, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה. אלה שהתבלטו- היו כוכבים!

כל זה לווה בפיתות עם זעתר מהטאבון. בנוסף- סלט עלי בייבי עם גבינת עזים מצופה בפירורי לחם מטוגנת, פרוסות סברס אדום עם כדורי לבנה כבושה, שקדים ונענע(28 ש"ח), פרוסות סלק עם גבינת עזים, משמש ממולא גבינת עזים ואגוז מלך. שלושת המנות הללו הן מנות פתיחה שמוגשות בנפרד מפלטת הסלטים ולמעט הסלק שלא טעמתי (מטעמי אלרגיה) הסלטים האחרים היו מעולים. בשורה התחתונה, יכלתי לאכול ארוחה שלמה שמורכבת אך ורק מהמנות הראשונות הללו.

לאחר כמה דקות הפוגה, החלו לזרום המנות העיקריות:

קבב חלאבי (קבב כבש, עם רוטב עגבניות, עטוף בשכבת בצק ואפוי בטאבון – 60 ש"ח)- מנה שלטעמי היתה נחמדה ותו לא. אני הייתי מוכנה להסתפק בשכבת הבצק בלבד:-)

מחמאר של עוף עם בצל וסומאק על פיתה מהטאבון עם שבבי שקדים מולבנים (50 ש"ח)- אחת המנות החביבות עלי בכל מסעדה ערבית. טעים!

צוואר טלה ממולא באורז מתובל בקינמון ובשר אנטריקוט טחון (170 ₪ – מנה ל2-3 אנשים) – הבשר היה מעט שומני מדי (אפילו יחסית לטלה), אבל האורז היה מתובל היטב ובסה"כ- מנה טובה.

ליד העיקריות הוגשו התוספות: מג'דרה (מבורגול ועדשים) ופריקה (חיטה ירוקה מעושנת)- שתיהן היו די סתמיות. לא הייתי מבזבזת מקום בקיבה עליהן.

לסיום, הגיעו הקינוחים- כנאפה תוצרת בית (שהיתה טעימה, אם כי הספיקה להתקרר מדי) ועטייאף (הכיסונים הממולאים באגוזים או גבינה ומטוגנים ומוצפים בדבש, כי פשוט, אין מספיק קלוריות) שהיו מוצלחים מאוד.

***

השורה התחתונה: גליל בתל אביב, לטוב ולרע

המבחר גדול וחלקן של המנות מאוד מיוחדות ומעניינות, אך המחיר רחוק מלהיות מסעדה "עממית" (כפי שאנו רגילים לחשוב).

שווה בדיקה.

***

חג' כחיל. רחוב רזיאל 18, כיכר השעון יפו 03-6831239.

פתוח כל יום מ-11 ועד חצות.

שבת אחה"צ.

הזוגי אצל ההורים ואני רעבה.

פנים המקרר מביט בי במבט עצוב- גביע קוטג' (שנשאר מהקנית האחרונה מיותם. כן, גם אנחנו במחרימים), שמנת 10% ועוד כמה פריטים שנשארו מהקניה החודשית הגדולה.

המקפיא נראה קצת הרבה יותר מעודד- בשר, ירקות ושאר מרכיבים. אה-ממה?

ביום שני מגיע משלוח מהסופר, צריך לפנות מקום.

מה עושים?

מוציאים את כל ה"פתוחים"- כל מה שפתוח/מותחל/כורסם בעבר ומעיפים.

בדיקה קצאה מעלה חצי שקית ברוקולי קפוא וחצי שקית מדליוני תרד.

מה עושים?

מאלתרים.

מפה לשם- יצאה לזניה מושלמת, יציבה וגבוהה. לגמרי דוגמנית.

לבקשת הקהל חסר הסבלנות ויכולת דחיית סיפוקים (כלומר- עדי), הרי היא פה, לנייה מאולתרת בקלי קלות:

***

מרכיבים:

חצי שקית ברוקולי

חצי שקית מדליוני תרד

בצל חתוך לקוביות

קופסת קוביות עגבניות (קנו תוצרת איטליה! לא להתקמצן! זה שווה את ההבדל בטעם)

גביע קוטג' (שפג תוקפו לפני יומיים, אבל לא חובה. אפשר גם טרי!)

גביע שמנת 10% (שיפוג תוקפה מחר. שוב- לא חובה)

בערך 250 גרם (קופסא קטנה של סופר) גבינת טל העמק 9%  מגורדת (אפשר להשתמש בכל גבינה שהיא. בולגרית או גבינה חריפה יותר כגון קשקבל- יהיו נהדרות)

3 כפות קמח (בערך)

2 ביצים

עלי לזניה (אני קונה את אלו של ברילה, ללא בישול מוקדם)

מלחפלפל.

**

מה עושים?

מפשירים את התרד והברוקולי (אני הפשרתי במיקרו) .

בנתיים, בסיר גדול מטגנים את הבצל עד שקיפות.  מוסיפים את הירקות לסיר ומשאירים על אש בינונית תוך כדי ערבוב.

כשאלו מתרככים, מוספים 3/4 גביע שמנת ומביאים לרתיחה ואז מוסיפים 2 כפות קמח ומערבבים היטב. לאחר רתיחה נוספת, מורידים מהאש, מתבלים ומשאירים לנוח בצד.

(האמת היא שאפשר ורצוי להוסיף שום כתוש לשלב טיגון הבצל. אני שכחתי ויצא טעים גם כך)

בקערה נפרדת-

מערבבים את הקוטג' עם יתרת השמנת, 2 ביצים, חופן נאה מהגבינה המגורדת (לא הכל!), מל"פ וקוביות העגבניות.

מפה, מרכיבים את המנה:

מורחים מעט מתערובת הגבינות בתחתית התבנית (אני השתמשתי בתבנית פיירקס 20*30) ומסדרים מעל עלי לזניה.

מעל- שכבה מתערובת הירקות הירוקה

מעל- שכבה מתערובת הגבינה.

כך, חוזר חלילה פעם נוספת: עלים, ירקות, גבינות.

כך זה נראה לפני:

מכניסים את כל הכבודה לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות למשך שעה.

לאחר 45 דקות, מוציאים מהתנור ומפזרים את יתרת הגבינה המגורדת.

לאחר 15-20 דקות נוספות מוציאים מהתנור, וממש ממש ממש משתדלים להתאפק עוד כמה דקות, עד שהלזניה מתייצבת (מי שלא מסוגל להתאפק, צריך ממש ממש ממש להזהר שלא לחטוף כוויה בלשון).

ככה זה נראה אחרי:

לא היה קשה, נכון?

***

היתרון המשמעותי בלזניה הזו, שהיא יחסית מאוזנת ולא מפוצצת בפחמימות (יש בה רק 2 שכבות של לזניה- כל שיכבה מורכבת מ 6 עלים), כמות חלבונים גדולה ויחסית- אחוזי שומן נמוכים.

בקיצור- רוצו להכין

אני טיפוס שמתכנן.

כן, כן, כזו אני.

אני אוהבת לדעת מה יקרה הלאה, אוהבת להיות מוכנה ולא מתה על הפתעות.

כשיש לי ספר חדש, אני קודם כל קוראת את העמוד האחרון. אפילו את העיתון אני קוראת משמאל לימין. אני אוהבת להיות ערוכה לכל ולתכנן כמה צעדים קדימה.

היום לא היה שונה משאר הימים:

מי שמכיר אותי לפחות 5 דקות יודע, שאני לא אוכלת מאכלים תעשייתיים, ודאי שלא קפואים.

הדברים הקפואים שיש לי במקפיא, הם תבשילים שלי, שמחכים לשעת השין.

יוצאים מן הכלל הם הירקות הקפואים- זמינים, נוחים ועם מינימום התערבות מכנית.

בכל קניה חודשית אני מחדשת את הסטוק ולכן, הייתי סמוכה ובטוחה ששקית ברוקולי מונחת עדנות על מדף המקפיא. האח!)

לכן, לא פלא שאיפשהו באיזור 12 בצהריים, צץ לו קרייבינג מטורף לברוקולי.

לא סתם ברוקולי!

ברוקולי מוקפץ עם נתחי עוף, בצל, שום, מעט צ'ילי ושקדים מולבנים (ואולי אולי קצת פסטה פנה, בשביל הנפח). הזוגי הונחה להוציא את העוף מהמקפיא ברגע שיגיע הביתה ואני נכנסתי למוד ברוקולי.

***

רצה הגורל וכמובן שכשהגעתי הביתה, העוף אמנם היה מחוץ למקפיא, אבל ברוקולי- יוק.

(מסתבר שהירוק-ירוק בשקית במקפיא היה בכלל מדליוני תרד. באסה).

מה עושים?

בדיוק מה שמק'גיוור היה עושה: מאלתרים!

אז מה היה לנו?

חזה עוף, כמו לשניצל- לא לדפוק!

גרגרי חומוס של סנפרוסט- בערך כוס וחצי, משרים לכמה דקות במים רותחים ומסננים.

תחתיות ארטישוק חתוכות לקוביות- מי שיש לו כח, מוזמן לנקות ארטישוקים בעצמו. יש שקיות של סנפרוסט ואילו אני קונה אצל אבו-חילווה שקית מלאה בתחתיות ארטישוק מעולות ונקיות.

בצל אחד גדול קצוץ גס

כמה שיני שום (אני השתמשתי ב5, אבל זו לא חכמה. הרבע הרומני שלי שולטטטתתת!!!!!1)

תבלינים מלא החופן (או בקיצור: כל מה שיש).

וקופסא קטנה של רסק עגבניות (אני משתמשת ב"טל וטרי" ואף אחד מלבדו, אמן).

ומה עושים עם כל זה?

חותכים את העוף לקוביות בינוניות ונותנים לו לנוח בצד.

בנתיים, שולפים ווק מהארון (או אם יש כיריים קרמיות- את המחבת הכי גדולה שמתאימה) ומטגנים את הבצל במעט שמן זית. כשהוא מתחיל להזהיב, זורקים פנימה את השום ושזה מתחיל לפזר את ריחו, מוסיפים תבלינים:

מעט כמון, פפריקה אדומה מתוקה, מעט צ'ילי גרוס, כפית נאה (בהריון) אבקת קארי (ממש מעט!) וגם טיפת כורכום, שיהיה.

מערבבים קלות, שופכים קופסא קטנה של רסק עגבניות וכמות כפולה של מים.

כשאלו מתחילים להתחמם, מוסיפים את גרגרי החומוס ונותנים להם להתבשל יחדיו משהו כמו 20 דקות, כאשר המחבת מכוסה (ומי שטרם קנה את המכנה האוניברסלי מאיקאה- שירוץ!)

מוסיפים את קוביות הארטישוק ונותנים להן לשחות למשך כ 15 דקות נוספות.

בשלב הזה, הרוטב הצטמצם לו והסמיך. זה השלב שבו מוסיפים את קוביות העוף ומקפיצים הכל יחדיו.

***

חובבי הטעמים ה"סטנדרטיים" יעצרו בשלב זה ויתחילו לשלות ישירות מהמחבת. וזה בסדר!

שגרה זה לא רע.

באמת.

אלו מאיתנו שרוצים לשדרג את עצמם, יקחו לימון גדול ויסחטו אותו עד הטיפה האחרונה מעל המחבת.

ערבוב קצר- ומוכן.

פשוט-פשוט וטעים-טעים.

***

בתיאבון.

ולסיום- דרישת שלום ממקור ההשראה שלי

אני אוהבת מקומות קטנים ואינטימיים. כאלה שנכנסים אליהם ומרגישים כאילו נחתתם במטבח של חברים: אוירה לא פורמלית, נינוחה וחברית.

LA MAISON הוא בדיוק מקום שכזה:

ברח' טשרנוחובסקי בואכה אלנבי מתחבא מקום קטנטן וקסום: ארבעה שולחנות עץ על המדרכה עם VIEW למחזשה הטוב בעיר: רחובות תל אביב, מפיות משובצות, תפריט מצומצם ולא מתיימר ואוכל טעים טעים!

בשבוע שעבר, נתכנסנו היא, היא, הוא ועוד כמה חברות לארוחת ערב, כדי לטעום את תפריט הערב החדש שנחנך בתחילת השבוע.

בגדול מאוד: מבחר של פלטות נקניקים, נקניקיות, כמה ספיישלים ומעט מנות בשריות נוספות. לא בדקתי את תפריט המשקאות והאלכוהול, אבל עם ארוחה כזו, כל מה שצריך זו בירה קרה וכאלה- יש בשפע

פצחנו בכמה מנות ראשונות למרכז השולחן:

ראשונה, הגיעה סלסלת לחמים (12 ש"ח)- בגט פרוס ולחם כפרי מ-ע-ו-ל-י-ם עם חמאה רכה וטובה. הלחמים היו כל כך מוצלחים, שבמהלך הערב זרמו עוד 4 סלסלות כאלה…

"סוג של סלט" (38 ש"ח. הוזמנו 2 מנות)- ירקות שורש עם פרושוטו חזיר.המנה נקראה מיוחדת ומפתיעה, אבל היתה די …."מה" (ME). מקלות סלרי, פטרוזיליה, צנונית ופרוסות פרשוטו. מנה עם המון פוטנציאל, אבל ביצוע סתמי.

מיקס נקניקים: פרושוטו אווז (34 ש"ח), אווז מעושן (28 ש"ח) וקופה (30 ש"ח) – כל הנקניקים היו טעימים במיוחד- פרוסות דקות-דקות ומלאות בטעמים.

קלמרי מטוגנים בשמן זית על מצע עגבניות (36 ש"ח), מנת ספיישל.

ראשית- יפה מצד מסעדה להגיש מנה על בסיס עגבניות, בהתחשב במחירן המגוחך.

שנית- מצע העגבניות היה טעים מאוד- מעט חריף ומעניין. עם זאת, הקלמרי היו עשויים טיפה יותר מדי וסתמיים למדי וחבל.

סרדינים כבושים על בגט חם בתוספת סלט תרד חם (39 ש"ח) – אני לא אוכלת סרדינים (למרות שהייתי גיבורה וטעמתי ביס), אבל ביקשתי את סלט התרד החם בנפרד והוא היה מ-ע-ו-ל-ה! לימוני עם מעט שום, בדיוק כמו שאני אוהבת.

צלחת חמוצים (12 ש"ח)- לא טעמתי כ"כ…

מכיון שהחלטנו להזמין את המנות הראשונות בלבד, ורק לאחר מכן לבדוק מה מצב הקיבולת שלנו, לא מיהרנו להזמין מנות עיקריות, אלא המשכנו לקשקש לנו בניחותא.

כשרצינו להזמין מנות עיקריות, כולנו החלטנו פה אחד שיש מנה שחייבים לטעום:
סטייק צוואר לבן עם בייקון ופירה / ירקות צלויים (64 ש"ח). שתיים מהמנות הוזמנו עם עם ירקות ואחת עם פירה.

בצד השני של השולחן נרשמה התלהבות רבתי.

אנחנו (היא, הוא ואנוכי) שחלקנו את המנה הזו (ואת מנת הנקניקיות שבהמשך), לא נפלנו. מנה חביבה מאוד, אבל ציפיתי ליותר. מה שכן, הירקות הצלויים היו מעולים: פריכים, קריספיים ומתובלים במידה.

גם הפירה היה מצויין: חמאתי, קרמי (אבל לא נוזלי) ונימוח (כמובן שמיד הוזמנה ממנו צלחת נוספת).

הצד השני של השולחן הזמינו גם נקניקיית חזיר שמנמנה (57 ש"ח) – הוגשה עם פירה וכרוב כבוש. לא טעמתי, אבל הבנות עשו פרצופים מרוצים.

נקניקיית בקר (57 ש"ח)-  מדובר באותן הנקניקיות שהזכרתי מוקדם יותר, שחלקתי עם שני החברים. עשויות ב-ד-י-ו-ק כמו שצריך. מתפצפצות על הלשון ובעלות טעם גן עדן. בשילוב עם הפירה- מושלם!

בנוסף, הוזמנה למרכז השולחן מנת סינטה צרובה, פרוסה דק עם ירקות (64 ש"ח) – מנה מהספיישלים שלא כתובים בתפריט. מידת עשיה  MR שבהחלט היטיבה עם המנה. מנה חביבה מאוד- לא מלהיבה כמו שיכלה להיות, אבל מוצלחת.

לאחר שסיימנו את הארוחה, פתחנו כפתורים ומלמלנו "לא, אי אפשר להכניס פירור לפה" גילינו שאנחנו רכיכות חסרות עמוד שידרה ובלי טיפת אופי, והזמנו קינוחים:
צלחת גבינות (39 ש"ח) – 4 אצבעות גבינה: פלאג'יו, סטילטון, בושה ואיוורקי שהוגשו יחד עם מלון ותאנים. מנה לא גדולה, אבל הנתחים היו יפים. טעמתי ביסון מכל גבינה והן היו טובות מאוד.

צלחת פטיפורים (25 ש"ח) – תאנים, קראנץ בוטנים, פיננסייר, מין פאי לימוני ואצבעות שוקולד (אושר החביבה הזכירה לי שהמלצרית ציינה שהגדילו לנו קצת את המנה ועל כן, אני לא יודעת מה היה גודלה המקורי. פרט חשוב שזרח מפרחוני..) . מנה חביבה, שבדיעבד, יכלתי לוותר עליה בקלות.

יחד עם בקבוק פלגרינו גדול ושליש גולדסטאר, החשבון עמד על 758 ש"ח. סכום סביר לארוחה לשבעה אכלנים לא קטנים שיצאו שבעים להפליא.

בנוסף, אפשר לקנות מהנקניקים והנקניקיות ולקחת הביתה. שווה!

ממליצה בחום, אני עוד אחזור לשם.

***

La Maison , טשרניחובסקי 1,תל אביב, 6206022