יש לי הרבה דברים לומר על "מוזס".

אם לומר את האמת, רובם לא נעימים לאוזן:

ההמבורגרים שלהם בינוניים למדי, השירות במסעדות שלהם לא אחיד ברמתו, הבעלים לא מצטיירים בתור הסכין הכי חדה במגירה ומוטב היה לו היה משאיר את ניהול מערכת היחסים עם הציבור והתקשורת לחברת יח"צ מצטיינת.

נראה לי שמוזס אכן היתה בין המסעדות הבולטות שהחדירו לתודעת הציבור הישראלי שו"מסעדת המבורגרים" היא לא רק בורגראנץ' ומקדונלד'ס ושהמבורגר הוא לא רק פאסט פוד או ג'אנק פוד, אלא גם מזון "גורמה", כזה שמגישים במסעדות (ייעודיות ובכלל) בתור מנה שעומדת בכבוד בזכות עצמה ולא רק בתור ארוחת ילדים.

איפה הקאץ'?

ההמבורגר ,מבחינתי לפחות, מלכתחילה לא היה מדהים במיוחד. "ראש לשועלים" אם תרצו. אבל כשיש פחות מתחרים, קל מאוד להתבלט ולחלוש על נתח שוק גדול יותר.

לכן בשנים האחרונות, כשהמבורגריות והמבורגרים איכותיים הם לא מוצר נדיר ואלטרנטיבות יש בשפע, החיך (שלי לפחות) הפך למפונק יותר ומוזס ירדה מהפרק.

***

רצה הגורל (והעובדה שנמאס לי מסלט העוף של ארומה) והתחשק לי המבורגר לארוחת צהריים.

מאחר ואני עובדת בעיר האורות-פתח תקווה, החברים בתן ביס לא משאירים הרבה מרווח תמרון והפור נפל על מוזס.

ביום חמישי בשעה 13:30 בוצעה ההזמנה ממוזס רמת החיל: המבורגר בקר, במידת עשיה M, סלט ירוק ומים מינרלים.

השעה 13:34 טלפון: מ"דברת **** ממוזס. יש לנו בעיה קטנה היום ונגמרו לנו המים המינרלים במסעדה. מה תרצי במקום?"

מים.

"אולי דיאט קולה? ספרייט"?

מצטערת, רק מים.

"אולי מים בטעמים?"

מצטערת, שותה רק מים.

"את יודעת מה? אני אמצא פתרון. תקבלי מים".

עד כאן, הכל טוב.

בסביבות השעה  14:30 התחלתי לחוש את בטני רוגשת ואת קיבתי מתעוררת משנת ה"יוגורט-1.5%-של-11-בבוקר" שלה.

בשעה 15:00 כבר התחלתי לזוע על כיסאי בחוסר סבלנות (ומי שמכיר אותי לפחות 10 דקות יודע שכשאני רעבה או עייפה, לא מדברים איתי. פשוט לא. אני בלתי נסבלת, כך שאם פניתם אלי ועניתי בחוסר נחמדות- אני מתנצלת. על מה שצריך לעשות זה לתת לי פחמימה מסוג  כלשהו).

בשעה 15:15 התקשרתי אל המסעדה.

ענתה לי בחורה חביבה שלה הסברתי  (בנימוס! בנימוס! 5 שנים ב"סלקום" עושים לך את זה) שקרוב לשעתיים המתנה, זה פשוט לא הגיוני (במיוחד לאור העובדה שבפעמים הקודמות שהזמני מהסיף בדיזנגוף, המשלוח היה תוך 20 דקות אצלי בבית…)

לאחר סבב התנצלויות הבטיחה " השליח עוד 2 דקות אצלך ואני דואגת שאחראית משמרת תחזור אליך תוך 15 דקות!".

אחרי 5 דקות אכן הגיע השליח.

באמתחתו (המעוצבת היטב, יש לומר- וכבר החמאתי בעבר למוזס על האריזות המעולות) מים מינרלים (!) סלט ירוק (ורענן) והמבורגר פושר להפליא במידה עשיה WD.

עכשיו, אני יכולה לחיות עם "פושר". בשביל זה אלוהים בראה את המיקרו לשעת צרה.

אבל עם WD אני לא יודעת להתמודד.

מבחינתי זהו פשע כנגד האנושות ואני די משוכנעת שלו הפרה היתה יודעת שכך תסיים את הקריירה, היא היתה בועטת את הקצב לכל הרוחות.

חיממתי לי את הקציצה במקרו והתחלתי לנקר בה, מתוך תקווה שאולי, רק אולי, בגוף ההמבורגר יתגלה בשר אדמדם.

יוק.

אחרי 5 ביסים לוותה הכבודה לפח ונשארתי עם הסלט .

לשמחתי, מזכירתנו המאממת מחזיקה קורנפלקס במגירה הסודית ולי היה חטיף חלבון טעים והשעה כבר ממילא היתה קרוב ל 16:00 ואוטוטו הולכים הביתה לאכול, אז לא היה נורא.

אחרי 15 דקות נוספות- טלפון.

חלי (??) ממוזס.

חלי שמעה את הסיפור והשתנקה לה בשקט.

כשחזר לה האוויר סיפרה לי שכן, אכן היתה היום תקלה במסעדה והרבה משלוחים התעכבו או לא יצאו ואז התנצלה בשטף במשך בערך 4 דקות נוספות (בשלב הזה הבנתי שהבחורה במצוקה אמיתית: סביר להניח שכמוני היו עוד רבים והיא בודאי מתנצלת כבר כמה שעות ברצף) והודיעה "אני מזכה אותך בעלות הארוחה".

הודיתי לחלי על הזיכוי (בסופו של דבר, זה נראה לי רק הוגן ובאמת שלא ראיתי צורך להמשיך ולהטיף) ואז הוסיפה "ואני מזינה למערכת שמגיעה לך ארוחה נוספת זהה בחינם".

פה כבר באמת הופתעתי: באמת שאין צורך, תודה.

"לא, לא, היתה פה פאשלה ואני רוצה לפצות אותך".

פייר? שיחקו אותה.

בפעם האחרונה שהתלוננו, אני וחברה, על שירות גרוע התגובה שקבלנו היתה "אתן לא בסדר" (וגם "הפוסט שלכן מתלהם וחצוף" או משהו בסגנון) ואז דובר על מסעדה שנחשבת יוקרתית משהו.

לכן במקרה הזה, באמת שלא ציפיתי ליותר מדי- כל מה שרציתי היה זיכוי והרהרתי לעצמי, שאם יתנו לי איזה קינוח או הנחה לפעם הבאה, זה יהיה סוג של פיצוי הולם.

***

(בשלב הזה סיפרתי את ההשתלשלות לזוגי שעדכן אותי, שחבר שלו עדיין ממתין מ 12 בצהריים למשלוח מאותו הסניף…)

***

הפתעה נוספת צצה לי אתמול ב 13:30 בצהריים.

הטלפון צלצל ועל הקו- בחורה חביבה ממוזס (ששמה זרח מפרחוני. פולי? מלי?) שרצתה לעדכן אותי ש"בנוסף לזיכוי שביצענו ולארוחה שתמתין לך בפעם הבאה, אני מצרפת לך קינוח על חשבוננו, סליחה על הבלגן ותודה על הסבלנות".

הודיתי לה מקרב לב (באמת!) והסתכלתי על הזוגי במבט המום.

בזה- עוד לא נתקלתי.

***

זה, גבירותי ורבותי, ניהול משברים  101.

אני מדירה את רגליים מבתי עסק מצויינים עם שירות גרוע ואין שום סיבה שזה לא יהיה להפך.

ולא- המשמעות היא לא שמעכשיו בלוטות הטעם שלי תקהנה ופתאום ההמבורגרים של מוזס יערבו לחיכי משל היו "סרגוס", אבל כן- כשיתחשק לי המבורגר סביר, אני בהחלט אקח אותם בחשבון.

וכן- כשאתקל במקרים של שירות לקוי, הם בהחלט יהוו רף הולם.

בשורה התחתונה- שאפו

אני אוהבת סושי.

אבל ממש.

לא אהבה כמו "אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה", אלא אהבת אמת. כזו שמשתווה רק לאהבתי לנעליים. כזו שגורמת לגוף לפנות בכח מקום לעוד רול.

מצד שני, אני לא מתה על בועז צאירי.

לא משהו אישי- אני בטוחה שהוא אדם מאוד נחמד, כן?

אבל משהו לא נראה לי לעניין בפעם האחרונה שפגשתי אותו.

מצד שלישי, לפני שבועיים עלה באתר YEMAMA* שובר ב 50 ש"ח לארוחה בשווי 100 ש"ח בסאקורה.

ואני?

אני בחורה נחמדה, כזו שמשתדלת לתת הזדמנות שניה, במיוחד אם היא עולה לי ממש מעט.

אז גייסנו זוג חברים ובערב יום שני שמנו פעמינו אל הסניף התל אביבי, ברח' קינג ג'ורג'.

***

לקח משהו כמו 10 דקות עד שניגש אלינו מלצר (ופה אין תלונות. סה"כ ישבנו חבורה צוהלת ושמחה ואני אפשר היה לדעת אם אנחנו מוכנים להזמין או לא).

עכשיו, מכירים את הימים האלה שהשעון המעורר בבוקר לא מצלצל, זרם המים חלש, נגמר החלב ונהג מונית כמעט דרס אתכם במעבר החציה מתחת לבית והכל נראה כאילו היקום רומז לכם להשאר בבית ואז כל היום שלכם מעוך?

אז זה.

המלצר- עייף, חמוץ, מפוהק ודי משועמם, נעמד מעל השולחן במבט של "אוקיי, נו?".

ניחא.

שאלות נשאלו, תשובות ניתנו (אחת השאלות אגב, היתה: "המנה הזו מטוגנת? כי אני לא אוכלת דברים שצופו בפנקו או טמפורה וטוגנו בשמן עמוק. זה חשוב". אנחנו עוד נחזור אליה) והמנות הוזמנו.

לאחר כ 15 דקות ראשונות, הגיעה המנה של הזוגי: סלט הרוסמה: איטריות סויה, גזר ומלפפון. הזוגי, מחונך להפליא והמתין עד ששאר יושבי השולחן יקבלו את המנות. פולני או לא?

לאחר 2 דקות הגיע קערה עם אורז לבן, שאמורה היתה ללוות את אחת מהמנות.

לאחר 15 דקות נוספות, בהן בוששו שאר המנות מלהגיע, הוא נשבר והתחיל לאכול. לדבריו- היה טעים.

לאחר מס'  דקות הגיעו שאר המנות: ג'מבו שרימס מצופים שבבי פנקו ושקדים בטמפורה, גיוזה חזיר וקאריי אגה עוף- חטיפי עוף במשרה ג'ינג'ר ותבלינים יפניים על מצע אורז.

החברים טוענים שהמנות הראשונות היו מצויינות.

אני (שכאמור- לא אוכלת מה שמטוגן בשמן עמוק, טמפורה או סויה) נוטה להאמין.

האמנות גם נראו מצויין: גדולות ואסתטיות.

המנה שהזמנתי לעצמי: שני שיפודי יאקיטורי- 2 שיפודי חזה עוף ברוטב יאקיטורי.

עכשיו- בכל מסעדה יפנית בה אכלתי, בארץ או בחו"ל, שיפודי יקיטורי הם שיפודי עוף על הגריל בתיבול וברוטב יאקיטורי.

בסאקורה, מדובר על שיפודים שצופו בפנקו וטוגנו בשמן עמוק.

הפתעה!

אז אולי אני נאיבית כשאני מניחה שאם אמרתי למלצר שאני לא אוכלת מטוגן, הוא יטרח ליידע אותי על כך כשאני מזמינה את המנה. אשמתי.

אבל שום דבר לא הכין אותי להרמת הגבה והשאלה "אז איך את חושבת שמכינים אותם?" בטון של "כאילו, מה את כבר מבינה, כזה?" (למי שתהה, התשובה היא, כמובן: מאחר ואני מבוגרת ממך בעשור, מה שנותן לי 10 שנים פור עליך באכילת סושי- לא מעט. וגם אם לא- זו עדיין לא סיבה לתפוס עלי תחת, כן? יש לי מספיק משלי)

בפועל, חייכתי בנימוס והחזרתי את המנה. ביקשתי להחליף אותה בסשימי סלמון.

ב 20 הדקות הבאות בהן הזוגי וזוג החברים אכלו, אני ישבתי והתבוננתי בערגה (ורעב! מה אני יכולה לעשות שבכל שאר המנות היתה סויה??) וסשימי? אין.

רק כשהגיע הסושי, הגיע עימו הסשימי (בחמישה נתחים נאים ).

הזוגי הזמין סאקורה רול I/O שרימפס בטמפורה עם מלפפון ובטטה מצופה בשומשום (8 יחידות) ורול בוסטון- I/O שרימפס מאודה עם מלפפון ותוספת נוספת שאינני זוכרת מהי מצופה בשומשום (8 יחידות).

אני הזמנתי רול ירושלמי I/O טונה, סלמון ודניס עם מלפפון ובטטה מצופה בשומשום (8 יחידות) ורול בוסטון- I/O שרימפס מאודה עם מלפפון ואבוקדו מצופה בשומשום (8 יחידות).

החברים הזמינו חצי רול (4 יחידות) I/O סלמון סקין שהגיע עם מלפפון ואבוקדו ו- רול בוסטון- I/O סלמון+סלמון סקין עם מלפפון ואבוקדו מצופה בשומשום (8 יחידות).

הזוגי ואני היינו תמימי דעים שהבוסטון רול היה, well, סתמי. הרול המקביל באונמי מצליח לקלוע יותר לטעמי (ואני באמת לא יודעת מה הסיבה. על פניו מדובר בחומרי גלם שמלכתחילה אינם דומיננטיים מדי בטעמם).

הסאקורה רול של הזוגי היה לדבריו, מעולה.

גם הרול הירושלמי היה מצוין: נתחים מכובדים של דגים (אולי הפעם לא קפואים:-)), טעמים שמשתלבים היטב ובאופן כללי- רול גדול ומצוין.

החברים נהנו גם הם.

במהלך הארוחה לקח לנו בערך 10 דקות לנסות ולמצוא מלצר ( 0 קשר עין עם הלקוחות…) ולבקש מים וסויה, אותם קיבלנו אחרי 15 דקות נוספות (כמובן, בלוייוי פרצוף חמוץ, אך מובן: הרי הפרענו למלצר באמצע שיח החולין שערב עם ידידותיו שנכנסו לומר שלום. חצופים שכמותנו).

נורא רצינו קינוח, אבל כשהבנו שמפה לא תבוא הישועה, ביקשנו חשבון (שהגיע במהירות מפתיעה).

סה"כ 452 ש"ח (בליווי קולה זירו ובירה קירין).

בפועל שילמנו 400 ש"ח בתלושים מ  YEMAMA (בפועל עלו לנו 200 ש"ח)+ 52 ש"ח הנותרים.

על אף מחאותי חברנו טובי הלב השאירו טיפ והתפנקנו לנו בגלידה מהבאצ'ו.

***

עכשיו, זה לא שהארוחה היתה רעה:

כל המנות הראשונות היו טובות ו 50% מהרולים שלנו היו מצויינים.

עם זאת, ממסעדה שחורטת על דגלה את סטטוס "המסעדה היפנית הטובה בישראל", 50% זה פשוט לא מספיק.

על השירות- אין לי שום דבר טוב לומר.

כלום.

אני לא מצפה לשירות כזה בדוכן הפלאפל החביב עלי בואדי ניסנאס או בשוק האוכל בסנטר, לא כל שכן במסעדה כמו סאקורה, שאמורה להיות היפנית הטובה בישראל.

אני די משוכנעת שאיפשהו, איזשהו יפני היה מתהפך בקברו לו היה קורא את הפוסט הזה.

לא נחזור, והפעם לא בגלל האוכל.

חבל.

***

*אני מאוד מרוצה מתופעת "קבוצות הרכישה" שצצו לאחרונה כמו מומחי מדיה חברתית אחרי 2008:

האופציה לקנות שירותים שבין כה וכו אני צורכת ובמחיר מוזל- קוסמת לי מאוד.

אני בטוחה שגם העסקים נהנים מהפריחה המחודשת.

עד כה התפנקתי במניקור פדיקור ב Foxy, גלידה בזיסעלה, ארוחה בסאקורה ועוד כמה שאני לא זוכרת כרגע.

כולם מנצחים

שבתשלום!