גאווה (Superbia)**

(פורסם ב 09/08/07)

 

“To love oneself is the beginning of a lifelong romance”

(Oscar Wilde)

 

קשה לי לכתוב על גאווה כחטא, מסיבה פשוטה:

החטא הזה מבטא את ההשלמה שלי עם עצמי.

 

השולםהזה עם עצמי אמנם קרה לפני כמה וכמה שנים, אבל זה לא סותר את העובדה שלקח לי קצת זמן לאהוב את עצמי לחלוטין.

שלקח לי קצת זמן להעריך את מי שאני ומה שאני מסוגלת לעשות. בעצם, לקח לי קצת זמן להבין מה אני מסוגלת לעשות.

שלקח לי קצת זמן להבין שאני אוהבת את המילים שיוצאות מפי.

שלקח לי קצת זמן להסתכל בראי ובאמת להיות מרוצה עם מה ומי שאני.

אבל מאז, בעיני, אני שלמה ומושלמת כמו שאני, לטוב ולרע.

מאותו הרגע, המניות שלי בעיני עצמי קפצו

לא כי אני הכי חכמה (אלוהים יודעת שיש לי כמה תאי מוח שפורחים מאוחר)

לא כי אני הכי מצחיקה (ואת זה יודע כל מי ששמע אותי הורסת בדיחה)

לא כי אני הכי מבריקה (אחרת איך אפשר להסביר את השטויות שיוצאות לי לפעמים מהפה)

לא כי אני הכי יפה (טוב, זה עניין של טעם, לא?)

לא כי אני הכי כוסית*” (Voluptuous זו מילה טובה…)

מכווווווולם,

 

אלא כי אני הכי חכמה, מצחיקה, מבריקה,יפה ואפילו כוסית, שאני יכולה ורוצה להיות.

 

אני מסתכלת בתוך תוכי ויודעת, שבעיניאני הכי מהכל, כל זמן שארצה.וכשאני עושה את זה, אני מרגישה צורך להשקיע במי שאני:

אני מרגישה צורך ללמוד כדי להזין את האני החכמה“.

אני מרגישה צורך בחברה שמחה כדי להזין את האני המצחיקה“.

אני מרגישה צורך לאתגר את עצמי כדי להזין את האני המבריקה“.

אני מרגישה צורך להשקיע באיך שאני נראית כדי להזין את האני היפה“.

אני מרגישה צורך לטפח את עצמי כדי להזין את האני הכוסית“”.

 

בכלל, אני מרגישה צורך בלעטוף את עצמי בעולם שלם שיש בו ערך מוסף שיכול להזין את מי שאני, בין אם מדובר בספרים שלי, או בחברים שלי, או באלו שאינם חברים שלי, או בבגדים שלי, או בנעלים או ב..(טוב, ההמשך ידוע).

 

מערכת היחסים שלי עם עצמי כל כך מגובשת ויציבה, עד כדי כך שהיא בלתי ניתנת לערעור.

עד כדי כך שאני משוכנעת, שכל דברטוב או רעמשרת אותי באיזושהי צורה. משרת את אחת מהאני“.

וזה לא באמת משנה אם זה משהו טוב שנתן לי עוד קצת ממשהו,

או דבר רע שלימד אותי לקח חדש.

ואני לא מתכוונת להצטער על זה.

Not now, not ever.

וזה, זה החטא שלי.

 

 

ענווה

מאותה התשוקה שאני לוקחת לעצמי,

צומחת התשוקה לתת.

לפעמים.


 

*אני שונאת את המילה הזו. נורא.

אבל מסתבר שיש לה שימוש: היא מאוד חסכונית כשהיא אמורה לבטא מכלול של שמות תואר.

**איכשהו, נראה לי שקצת פחות אנשים יאהבו אותי אחרי הפוסט הזה.

אבל זו אני ועם זה ננצח.

🙂

 


 

 

 

 

Depeche Mode – I Want It All

I see a river

It’s oceans that I want

You have to give me everything

Everything’s not enough

 

It’s my desire

To give myself to you

Sometimes

 

Sometimes I try

Sometimes I lie, with you

Sometimes I cry

Sometimes I die, it’s true

Somewhere I find

Something that’s kind

 

And I’ve crossed the line again

A line I drew in sand

Still you give me everything

And everything’s not enough

 

I’m ready but not willing

To give myself to you

Sometimes

 

Sometimes I try

Sometimes I lie, with you

Sometimes I cry

Sometimes I die, it’s true

Somewhere I find

Something that’s kind

 

Come on over

Lay down beside me

And I’ll try

Come on over

Lay down beside me

And I’ll try

And I’ll try

 

I want it all

 

3 מחשבות על “גאווה (Superbia)**

  1. מוזר,
    אני חדש בעולם הבלוגים,
    וזה אחד הפוסטים היותר יפים שראיתי,
    אני מקווה,
    בעיקר בשבילך,
    שהנבואה על כך שפחות אנשים יאהבו אותך אחרי הפוסט, לא התגשמה,
    אני לא מכיר אותך, ואני, אוהב אותך טיפה *יותר* אחריו.
    🙂

    יניב.
    אקנח בציטוט, שנראה לי מעט יותר מתאים מדפש מוד הנחמדים,
    “הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו – איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת – איזו זכות יש לך לא להיות? כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן אנחנו לא משרתים את העולם. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו דבר. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים.” (נלסון מנדלה)

  2. הפוסט הזה נכתב ופורסם לראשונה לפני כשנה.
    לשמחתי, האיש שהכי אוהב אותי הגיע אלי דרך הבלוג בו פורסם 🙂

    והציטוט מצויין.
    אחד החביבים עלי. תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *