יש רופא באולם???

לא, אין סיכוי שבעולם שהפרק החדש של העונה החדשה של Doctor Who יעלה ולי לא יהיה מה לומר.

***

העלילה- מצוינת, אבל זה לא שאפשר לצפות לפחות מסטיבן מופט.

הבחירה בקארן גילאן כאיימי, המלווה החדשה של הדוקטור, לא פחות ממצוינת: אמנם פעוטה (בת 23 בלבד) וכבר נדמה שהיא מסוגלת לסחוב על כתפיה את הסדרה (אגב, זוכרים אותה מהעונה הקודמת?)

אבל הדוקטור…אוי, הדוקטור…

הדבר הראשון שעלה במוחי היה:

!Well, is talks like a Tennant, quacks like a Tennant, and walks like a Tennant… But it aint NO Tennant

כששחקן נכנס לתפקיד כ”כ מובהק ונעליים כ”כ גדולות- הדבר הראשון שהוא חייב לעשות, זה לעשות כמעשה הכלב החדש בשכונה ולהשתין מסביב לעץ הכי גדול.

במילים אחרות- להטביע את חותמו.

אקסלטון עשה זאת, טננט עשה זאת וסמית’- אולי כישגדל, ילמד לעשות את זה.

מהשניה שאקסלטון צץ על המסך, יכלת להבחין בניצוץ הטירוף שיש לו בעיניים (דבר שמאפיין אותו בכל תפקיד אחר).

בעשר השניות הראשונות של טננט על המסך- כבר קלטת שיש לך פה עסק עם אישיות שונה לחלוטין ועם כל אהבתי (הרבה! עצומה!) לאקסלטון, ידעתי שיש פה משהו מיוחד.

אבל עכשיו? יש פה משחק שמתאמץ להיות האח הצעיר (והפחות מוכשר) של טננט.

בלי ייחוד, בלי אופי, בלי אישיות. פשוט קו חחשבה של “מה טננט היה עושה?”.

אז נכון שהפרק מבטא איזשהו תהליך של “לידה” סלש התבגרות סלש התגבשות (החל מעניין סוגי המזון, הפליטות וכו’, דרך תהליך ההתחדשות של הטרדיס, בחירת הבגדים החדשים, “ספיגת” הדוקטורים הקודמים והבריף שקיבלנו על “עלילות הפרקים הקודמים” וכלה במברג החדש עם האור הירוק…)

ונכון שהפרק הזה הוא סוג של מחווה לטננט (כולם שמו לב שכשהדוקטור מחפש בגדים וזורק פריטי לבוש מהארונות בבית החולים, הפריטים הראשונים שהוא זורק הם הבגדים של טננט? העניבה עם הפסים, החולצה הכחולה, הג’קט החום, המעיל {Easter egg #1}… ועם קריצה קטנה לסרט {Easter egg #2} ולפרק The girl in the fireplace מהעונה השנייה שגם אותו, באופן מפתיע, כתב מופט {Easter egg #3})

עדיין-

שחקן פרווה. נטול אישיות.

לא אוהבת.

***

כמו כל סידרה חדשה, אני נותנת 3 פרקי חסד לפני גזר הדין.

***

תופינים והדגמות:

כריסטופר אקסלטון מדגים איך באמת עושים כניסה:

דיוויד טננט מתחדש בחינניות אופיינית:

סיפורי FU

שישי בערב, לפני שבועיים.

עבודתי החדשה מראה את אותותיה בעודי שרועה על הספה בחוסר יכולת להזיז שריר, לנשום או לחיות באופן כללי.

הזוגי מתלחשש בטלפון עם אחד מחבריו. הולכים לאכול. מה?

סושי.

מתקלפת מהספה. לא קל. לא קל בכלל, העניין הזה, אני אומרת לכם.

מתלגלים מהבית, אוספים את צמד החמד על ציר ארלוזורוב ושמים פעמינו לעבר FU. אסייאתית חדשה יחסית שקבלה ביקורות אוהדות יחסית.

***

מארחת חביבה מקבלת את פנינו. התחלה טובה.

מתיישבים ומתחילים לנבור בתפריט. בנ תיים מגיעה אותה מארחת חביבה ומתחילה לערוך את השולחן. אין ספק שמגיע להם ח”ח על דקורציה והשקעה.

אני, בעוונותי הרבים, לא אוכלת סויה ולכן ברוב האסייאתיות בארץ נוטים להסתכל עלי במבט עקום שמרמז “מה לעזאזל את מחפשת פה???”.

גם פה, יכלתי לבחור מבין 3 מנות ראשונות בלבד שלא הכילו סויה- לא רע יחסית למקומות אחרים…

בחרתי מרק טום יאם (36 ש”ח)- שרימפס, קלמרי ומולים בחלב קוקוס עם עגבניות שרי, פטריות, בצל ירוק, למון גראס וכוסברה. לא רע בכלל, אני חייבת לציין. המרק הגיע חם מאוד (כמו שאני אוהבת) והכי שני מולים גדולים ועשיר בשרימפס.

מנה קצת יותר גדולה ממנו היתה עוברת אצלי בכיף גם בתור עיקרית.

הזוגי וצמד-חמד הזמינו למנות ראשונות גיוזות עוף (24 ש”ח כ”א), שנראו מצויין- כיסונים רכים ונימוחים מלאים בעוף. קולות מצמוצי שביעות רצון עלו מהשולחן.

אני הזמנתי:

סאקורה רול (29 ש”ח)- שרימפס טמפורה, ספייסי טונה, אבוקדו ומלפפון בציפוי טוביקו (4 יח’) ו

קאני רול (26 ש”ח) סרטן רך שיריון מטוגן בפנקו, ספייסי מיונז, אבוקדו ומלפפון בציפוי שבבי טמפורה (4 יח’)

הזוגי הזמין-

ספייסי טונה רול (24 ש”ח)- ספייסי טונה עם שבבי טמפורה, בציפוי שומשום שחור (4 יח’)

שרימפס טמפורה רול (24 ש”ח)-שרימפס טמפורה ובטטה (המנה המקורית מגיעה עם אבוקדו) בציפוי סלמון (4 יח’).

צמד-חמד הזמינו יחדיו קומבינציית crispy- (בעלות 84 ש”ח)-אינסייד אאוט שרימפס טמפורה (4 יח’), אינסייד אאוט סלמון וסלמון סקין ( 4 יח’), פוטומאקי סלמון חם (2 יח’), מאקי טונה חם (3 יח’). נראה נחמד, לא טעמתי.

***

באופן כללי, המנות היו לא רעות: האורז לא חטא בדביקות או מתיקות יתר (מחלה של סושיות רבות. רבות מדי), ניכר היה שחומרי הגלם טובים למדי אם כי הייתי שמחה ליחס הפוך של אורז/רכיבים, כלומר: פחות אורז, יותר רכיבים בתוך הסושי.

דבר אחד בלט והציק לי (ולזוגי) באישון העין:

שנינו הזמנו 2 רולים וקבלנו בסה”ע 8 יחידות.

העלות? 55 ו- 48 ש”ח בהתאמה.

50 ש”ח בממוצע (נגיד…) ל- 8 יחידות סושי, היא הרבה מעבר למה שנראה לי נכון (וזו גם הסיבה שהפסקתי ללכת לאונמי, אהובתי, אלא רק להזמין במשלוח- שם עדיין שומרים על היחס של 8 מנות ברול).

גם לגבי הקומבינציה שהזמינו החמודים, אני חייבת לציין ש 84 ש”ח עבור 13 יחידות, שהן בערך 2 רולים, הוא סכום גבוה מדי לטעמי.

בשורה התחתונה- אלמלא היינו אוכלים את המנות הראשונות- היינו נשארים רעבים.

***

אבל נשים שניה את המזון בצד, shall we?

יש לנו קטסטרופה אחרת לטפל בה…

אני לא יודעת אם בגלל העומס במסעדה (שלא נראתה עמוסה מדי), אם בגלל צירי הלידה של המסעדה שנפתחה לא מזמן, אם בגלל קצב העבודה המופלא של המטבח או בגלל שהצוות מנסה להכתיב את קצת הלעיסה והעיכול של הלקוחות, אבל המנות העיקריות (הסושי) הגיעו כאשר היינו ממש באמצע אכילת המנות הראשונות.

לא לפני, לא אחרי, לא כאשר שלושה כבר סיימו והאחרון התמהמה- ממש כאשר כולנו היינו  באמצע הביס (באמצע, כבר אמרתי?).

את הקומבינציה של הצמד עוד יכלנו למקם על השולחן (הצר יחסית ושאינו עולה בקנה אחד עם מדיניות ההעמסה של המקום, אם יורשה לי להסביר).

הצלחת של הזוגי הונחה בנונשלנט בין הצלחות של שנינו (ואילצה אותי להניח את ידי השמאלית בחינניות מתחת לשולחן כדי שלא אתקע בצלחת).

לצערי, המלצרית באמת הופתעה כאשר הודעתי לה ש”טרם סיימתי את המרק ואני באמצע האוכל ולא מעוניינת לקבל את המנה עכשיו, בבקשה, אלא כשאסיים” והרגישה צורך לוודא- האם אני רוצה שהיא תחזיר את המנה למטבח ותחזיר אותה אלי רק לאחר שאסיים את המרק? (רמז: התשובה היא כן. כנראה שהמצלרית לא הסכימה איתי, כי באורח פלא, קיבלתי רול אחד שגוי, לא זה שהזמנתי…).

אולי זו רק אני שמתקטננת קשות, אבל הייתי מצפה למעט קומון סנס: המשמעות של מנות ראשונות היא, שהן מגיעות ראשונות, כלומר- לפני הסושי.

לו היתה זו מסעדה כמו האונמי או צפרה, למשל, שיש בהן מנות רבות נוספות שאינן סושי- הייתי יכולה להבין את מקור הטעות.

מלבד זאת- על שולחן כ”כ קטן ל 4 סועדים, אי אפשר פיזית להניח כ”כ הרבה מנות.

אם נוסיף את העובדה שקשר עין עם המלצרית היה קצת לוקה בחסר והופ! קיבלנו חווית שירות שאצלי בעדה מגדירים כ”לא גרוייסע מציאעה”

על הקינוח ויתרנו, אבל זכינו להופעת חינם בדמות הבחורה החביבה שניסתה להוציא את רכבה (הפצפון) מהחניה (הענקית) במשך דקות ארוכות ובחורה חביבה #2, שניסתה להכניס את רכבה (הלא מאוד גדול) לאותו מקום חניה בדיוק וזה לקח שבעה טייקים בלבד.

***

השורה תחתונה:

אופציה מעולה למרק טום יאם, נחמדה לסושי, ופחות למי שהשירות חשוב לו יותר.

***

FU סושי, ירמיהו 32 ת”א (פינת דיזינגוף)