לא עוצרים בשלושים

היום בירכתי חבר לעבודה במזל טוב לרגל הגיעו לגיל שלושים.

באמת שהיתה לי כוונה טובה, אבל איכשהו יצא שהוא עשה פרצוף כה מסכן ואומלל, שמצאתי עצמי מנחמת אותו: “אתה יודע איך אומרים- שלושים זה העשירם החדש” ו”תאמין לי, החיים מתחילים בשלושים”! (זה לא עבד, אגב).

באותה נשימה הזכרתי לעצמי שעבורי, גיל 30 היה כל כך טראומתי, עד כדי כך שהזוגי נאלץ להרחיק אותי עד לונדון כדי להתאושש מהטראומה (לא באמת, אבל זה היה יופי של תירוץ לנסיעה).

גם בגיל 20 נתקפתי בדיכאון עמוק. “אני כבר לא בת עשרה. לא רחוק היום ואמצא עצמי חרושת קמטים, מטופלת בשניים עשר ילדים ובעל בטלן” קוננתי על גורלי-הפוטנציאלי-ההו-כה- מר. כמובן שאף אחד מהדברים הללו לא קרה, למגינת ליבה של אימי הפולניה ועדיין, אי אפשר להתווכח עם הגיון שעשרים שנות ניסיון מאחוריו.

אז מה הביג דיל?

בניגוד לגיל 20 שבו את יכולה לנחם את עצמך ב”לפחות את לא בת 30″,  מסתבר שבגיל 30  אישה הופכת לפלח דמוגרפי שונה לחלוטין: למוצרי קוסמטיקה לגילאי 30 פלוס (שעיקרם, כמובן, הוא טיפול מניעתי בקמטי הבעה), חנויות בגדים שמוכרות “בשביל נשים כמוך” והרבה מאוד מוכרים שקוראים לך “גבירתי”.

בגיל 30 מצפים ממך להתנהג “בהתאם לגילך”, שכבר איננו “בשנות העשרים”. אני זוכרת את השאלות של “אז כמה זמן אתם יוצאים?….מה, ולא מדברים על חתונה?….אז בת כמה את? ..אה, 30? טוב, אל תדאגי, זה יבוא” WTF? הרי ניהלת איתי את השיחה הזו לפני חצי שנה, כשהייתי בת 29 ולא זכור לי הינד הראש המשתתף בצער הזה. מה השתנה?

סה”כ 30 זה לא מספר כזה גרוע.

אחרי הכל, מה יותר אמין מ”30 שנות ניסיון”? 🙂

אז זהו: בעוד כמה חודשים אחגוג את יום הולדת ה 32- חכמה יותר, בוגרת יותר, עם טעם משובח יותר והרבה יותר כסף להשקיע בו :-).

ואוי למי שיקרא לי “גברת”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.