כל מי שמכיר אותי ממש קצת יודע שאם יש דבר שאני אוהבת לקנות יותר מבגדים- זה נעליים: גבוהות, נמוכות, קז’ואליות, פורמליות, סגורות, פתוחות, סנדלים, מכפיים. יו ניים איט, איי’ל ביי איט.

לפני כמה שבועות, עת לחץ מישהו על כפתור ה ON בכבשן שאני אוהבת לקרוא לו “מדינת ישראל”,  קלטתי לפתע פתאום- שאין לי סנדלים לעבודה. פשוט- סנדלים..כאלה שהולכים עם הכל ולא יהרסו לי את הרגליים אחרי שעתיים.

אחרי מסע ארוך ברחבי תל אביבי, על רחובותיה וקניוניה שכולם השיבו פני ריקם, תארו לכם מה רבה היתה שמחתי כשנזכרתי שנותר בידינו כרטיס שי לחג שטרם נוצר.

שמחה וטובת לב לקחתי את הזוגי, אותה ואותה ושמנו פנינו אל עבר גן העיר. אולי משם תבוא הישועה.

בייאושי כי רב נכנסתי אל קסטרו.

עכשיו, קסטרו היא אחת הרשתות הפחות חביבות עלי: המידות שלהם לעולם אינן אחידות, המחירים הזויים מעבר לכל דמיון ללא הצדקה ורק אלוהים יודעת מדוע הם מעסיקים אך ורק כבדי שמיעה (אני לא מוצאת שום הסבר רציונלי לווליום המטורף של המוזיקה בחנויות). אבל היי, דספרייט טיימס וכו’.

מצאתי זוג נעליים לרוחי, ניגשתי אל המוכר ושאלתי “אפשר לקבל אותן במידה 41”?

חייך המוכר, נעלם האפלת המחסן, חזר ואמר (בחיוך, כמובן) “לא”.

ואת אלה? שאלתי, מחזיקה זוג אחר. התשובה לא איחרת לבוא: “לא”.

ואלה? “לא”

אוקיי, יש משהו במידה 41?

המוכר המקסים הסתכל עלי במבט עצוב ואמר “אני אבדוק לך, אבל תביני, לא כל הנעליים מגיעות במידות גדולות“.

אני חושבת שזה היה השלב שבו פערתי זוג עיניים המומות והודעתי למוכר ש”41 זו לא מידה גדולה! 45 זו מידה גדולה! אפילו 42 זו לא מידה סטנדרטית! אבל 41 זו מידה נורמלית לחלוטין. זה שאתם בוחרים שלא לייצר אותה עושה אתכם יוצאי דופן, לא אותי!” (יש סיכוי שהוא די נבהל, כי הוא פשוט ניגש למחסן והוציא לי זוג חביב במידה הנכונה).

ואני תוהה- ממתי 41 היא מידה גדולה?

לפני שנים רבות, בעודי בת טיפש עשרה מתבגרת, נעליים היו אישיו.

תמיד הייתי ה”גבוהה” ומידת הנעליים היתה בהתאם. איכשהו, לפני 15 שנים, למצוא נעליים לצעירות במידה 41 היה תיק רציני.

אבל היום?

בדור הנפילים והעמלק, כשכל ילדה בת 16 מסתכלת עלי מלמעלה ונערים זבי חוטם גורמים לי להרגיש גמדודית, 41 צריכה להיות מידת נעליים סבירה לחלוטין.

ובכן- לידיעת הקוראים בני משפחת רוטור: בוקר טוב.

2010 בפתח.

הגיע הזמן להתחבר למציאות.