אתמול, טרם התעופפה לה הבחורינה ללונדון קישקשנו לנו בטלפון, שלפתע נחתה השאלה:
“מה, אתם לא עושים היום שום דבר לחג האהבה?”
אני <מעיפה מבט ורואה את הזוגי שקוע במשחק פעולה באקסבוקס>: “אמ…בטח! הוא משחק משחק רומנטי ואני עושה לעצמי מניקור רומנטי!”
הבחורינה:”די, נו, מה, לא תעשו משהו?”
אני: “טוב, אמ…” <מסתובבת אל הזוגי> “ממי, היום חג האהבה, אז אני מאוד אוהבת אותך!”
הזוגי <בעודו נאבק להשגת אצ’יבמנט בבטמן החדש שלו>: “כן, ואני מאוד אוהב אותך”
אני <בטלפון>: “חג אהבה שמח. מרוצה?”
😀
מישהי כבר כתבה היום בפייסבוק- לאהוב זו בחירה. בחירה טובה.
יש משהו מדהים בעיני כשאני צופה בג’ון קיוזאק ממפה את החיים ב Top five songs about…
(שלא נדבר על ג’ק בלאק וטים רובינס לייק יו’ב נבר סין ביפור).
מוסר ההשכל- תמיד יש תקווה. בסוף יהיה בסדר, גם אם לא ממש מאמינים לזה בדרך.
בכל מקרה, לכבוד חג האהבה העברי הבא עלינו לטובה, עשרת שירי האהבה הפרטיים שלי.
לא מה שהכרתם.
(או שכן. כמה אתם מכירים אותי?)
***
1. Leonard Cohen – I’m Your Man
יש משהו בקול של לאונרד כהן שגורם לי לרצות להכנס למיטה, להצטנף בפוך ולשכב מחובקת ערה כל הלילה.
קול הקטיפה הזה כאילו מבטיח לך רק דברים טובים, ושהכל יהיה בסדר. קצת כמו בסרט.
2. Nine inch nail- Closer
כי מה זועק “אהבה” יותר מגבר שטוען בתוקף שאת עושה אותו מושלם וגם מצהיר: You get me closer to god?
3. Nick Cave-Into my arms
ניק קייב היה האומן הראשון שהתאהבתי בו “מעל הפופיק”.
אני לא זוכרת באיזו שנה ראיתי אותו בהופעה חיה בסיטי הול‘ אבל זו היתה השנה שבה למדתי שגם אנשים לא יפים יכולים להיות הכי יפים בעולם, אם רק מקשיבים להם.
יש לו קול שגורם לך להאמין לכל מילה שיוצאת מפיו, במיוחד כשהוא מבקש מאלוהים להדריך אותך אל זרועותיו.
4. Loverman
טוב, פה נכנס דיון עתיק יומין בין תומכי הגירסה המקורית של ניק קייב, לבין חובבי מטאליקה.
אני לא קטנונית וברוח חג האהבה, אוהבת את כוווולם ועל כן, קבלו את שתי הגרסאות:
5.Joy Division- Love will tear us apart
אז נכון שזה לא השיר הכי שמח בעולם. הוא די עצוב (נו, פרידות זה אף פעם לא דבר שמח), אבל רק לשמוע כמה הוא אוהב אותה למרות הכל, עושה לי טוב.
את זה ש”אהבה זה כואב” כולנו יודעים לדקלם בערך מהקראש הראשון שלנו, אבל כמה מאיתנו עושים את זה בכזה סטייל?
6. She wants revenge- I don’t wanna fall in love
הוא אוהב אותה והיא אותו. זה נחמד. בחיי.
אבל כנראה שאחד מהם צריך להיות הבוגר ולשאול – האם זה באמת מה שאנחנו רוצים?
תשובה, מישהו?
(חומר קריאה: מי שלא מכיר את הדברים המופלאים והפסדו-בסדמ שהם עושים עם שירלי מנסון המדהימה, חבל. חפשו בערוץ היוטיוב הקרוב למקום מגוריכם).
7. Ingrid Michaelson-The way i am
“אתה מקבל אותי כמו שאני”
אולי זו רק אני, אבל זו התשובה לשאלה האלמותית – מה זו אהבה.
8. Depeche Mode- Question of lust
פעם, כשהייתי ילדונת, עוד טרום גיל הטיפש עשרה, נהגתי לשבת בחדרי בבית הורי שבקריות, לשמוע בדאבל קאסט את השיר הזה שוב ושוב ולשרבט לעצמי על מחברת חלקה את השם שלי בשילוב שם משפחתו של האליל התורן.
אהבה היתה משהו ערטילאי שיקרה “כשנהיה גדולים” במקרה הטוב, או בפרקים מוצלחים במיוחד של “קרוב רחוק” במקרה הרע.
כמו שמלה שחורה קטנה, גם השיר הזה מתאים לכל עשור:
לחלומות של “כשנהיה גדולים” בסוף שנות ה 80, לגילויים החדשים של זוגיות במהלך שנות ה 90, לשברון(ות) הלב לאורך העשור שעבר ולאהבה הגדולה של העשור הנוכחי וזה שאחריו.
וכמו כל הדברים הטובים שבחיים- הוא תמיד בא בטוב 🙂
9. David Bowie- Absolute beginners
ברצינות?
יש עוד משהו שלא נאמר כבר על השיר הזה?
10. Jack Blak- Let’s get it on
השיר שחותם את הרשימה.
ג’ק בלאק עושה למרווין גיי מה ששמנת עושה לשוקולד מריר: רק טוב.
כשג’ק בלאק בכבודו ובעצמו מצליח לגרום לך לרצות לקחת אותו הביתה, את יודעת שהוא כנראה עושה משהו נכון.
מה, לא?
ואחד לשנה הבאה:
תקראו לי סנטימנטלית, תקראו לי קיטש, תקראו לי מרציפן- אבל השיר התמים הזה, שליווה אותי לחופה, תמיד יגרום לי להתרגש כאילו אין מחר.
אחרי הכל, מי שעשה את “ג’ונו”, יודע מה טוב בשבילנו 🙂
יום אהבה שמח.
זה הזמן למצוא מישהו לאהוב ולחבק אותו עד שכואב בצלעות 🙂
כזכור, לזוגי ולי היה דייט רומנטי שהתחיל (איך לא?) בארוחה דשנה. הלוקיישן שנבחר היה “מקום של בשר” בנווה צדק (ואם ממש מעניין אתכם איך היה-כאן).
כבר מזמן לא היינו בנווה צדק בערב ואני אולי קיטשית להפליא, אבל יש משהו קסום ברחובות של השכונה הזו-
הגגות האדומים, הבתים הנמוכים (ברובם), חלונות גבוהים שמרמזים על החללים העצומים שמתחבאים מאחוריהם (כן, פעם בנו בתים, לא קופסאות גפרורים ) ותריסים מעץ בצבעים נעימים. כולם נותנים הרגשה של פעם. של תקופה שלווה יותר, לחוצה פחות.
כשמטיילים במורד השכונה ומגיעים כמעט אל הים, מגלים את מתחם התחנה המחודש.
מתחם תחנת הרכבת הראשונה ביפו, שטח מקסים שבו ניתן לראות בניה טמפלרית ליד מבנים ערביים, עבר שיפוץ מסיבי בשנים האחרונות והפך למתחם בילוי וקניות מקסים.
אפשר לטייל בין הבתים ולהתפעם מהבניה המקסימה ומקרונות הרכבת המשופצים, אפשר לטעום גלידה או סתם למצוא פינה נעימה ולהתיישב בה, להחזיק ידיים ולשתוק ביחד. אז אפשר קצת לדמיין שהנה, רק שנינו בעולם.
בשיטוטינו הסתבר, שמדי יום חמישי מתקיים במקום “יוניק מרקט”- יריד מעצבי מוצר, אמנים ויוצרי קונספט.
הסתובבנו בין הדוכנים וגילינו את מדוזה מבית גילי ועדי, על שלל תיקי היד המשגעים שלהם (לא קניתי כלום! בחיי!) והתכשיטים שפשוט עושים נעים בעיניים (הנה הן בפייסבוק)
עוד דוכן שצד את עיני בצבעוניות החיננית שלו הוא I LOVE+IT (שוב, גם הם בפייסבוק). כל הדוכן ממש נראה כמו בית מרקחת לממתקים:
סוכריות צבעוניות במבחנות, בקופסאות תרופות (אלה עם חלוקה פנימית), ערכות סיפור חמודות ובאופן כללי- פשוט חוויה לעיניים.
שוב גיליתי בגרות ועצמות נפש ולא קניתי כלום, אבל רק לראות את הדוכן הזה עשה לי שמח בעיניים ונעים בלב.
היו, כמובן, עוד דוכנים (ואנשים) לרוב ובאיזשהו שלב העניין נהיה לקצת טו מאצ’, אז החלטנו לחזור. אבל בסוף הסיור הגענו לדוכן אחד, שפשוט המיס אותי לרצפה:
בדוכן פגשנו את רותי המקסימה (שהתגלתה כאספנית) ובאמתחתה- חפיסות קלפים.
מה זה? שאלנו, ובלי למצמץ חייכה רותי וחילקה לנו קלפים.
גילינו שבעצם, מדובר במשחק ה”רביעיות” של פעם, עם טוויסט כיפי ועכשוי שבו המשתתפים מחפשים את הקלפים שחסרים להם מהסדרה ושהמטרה היא להשיג כמה שיותר סריות (רביעיות).
הרביעיות הן בעצם משפטים משעשעים למדי (עם שתי רביעיות ריקות, שבהן כל אחת יכול להשלים רביעיה כאוות נפשו. אנחנו השלמנו רביעיות משלנו..)
אני חייבת לציין שעל אף הסקפטיות הראשונית שלי, המשחק הזה שובה לב וכיפי להפליא. הוא יושב כדרך קבע בתיק שלי ונשלף בכל פעם שטיפה משעמם או שמחפשים משהו מעניין לעשות.
פייר? 50 השקלים הכי מוצלחים שהוצאתי בתקופה האחרונה.
***
תפסנו מונית, חזרנו הביתה, מקלחת ולישון.
כשקמנו בבוקר חייכנו אחת לשניה והחלטנו היה ממש כיף אתמול בערב.
צריך לעשות את זה שוב. ושוב. ושוב.
אז נכון שכולנו זוגות צעירים והרומנטיקה בוערת בנו כמו אש, אבל כשהמציאות שלנו אפופה ביום עבודה של 12 שעות, חברים ובילויים, משפחה וסידורים- ממש קל כל כך קל לנו ללכת לאיבוד בעצמנו והרבה יותר קשה למצוא את הזמן הפרטי באופן קבוע.
