שקשוקה של פופאי- פוסטעים

תרד..

אני כל כך אוהבת תרד , כך שהיה ברור לי שאני לא מסיימת את הקניות החודשיות בלי כמות נאה של תרד.

אה-מה-מה? לתרד טרי יש חיי מדף קצרים למדי ולכן ידעתי שהיום- היוא יום התרד!

מה שלא תכננתי, זה שהיום יהיה היום שנהיה שפוכים מעייפות עם אפס אנרגיות. קורה.

לכן, התכנית לפסטה תרד, לימון ונתחי עוף נדחתה למועד בלתי ידוע ופינתה את מקומה לשקשוקה מאולתרת ונטולת עגבניות.

פייר? יצא טעים.

אז מה עושים?

אחרי שהסרנו את הגבעולים, שטפנו את עלי התרד ופרסנו אותם בגסות, מניחים אותם לנוח בצד.

חותכים שני בצלים לקוביות ומאדים אותם עד להזהבה.

זורקים פנימה גם כמה שיני שום פרוסות, מתבלים במלח ופלפל שחור גרוס וטיפת כמון.

מוסיפים את עלי התרד ומקפיצים.

כאשר העלים מתרככים והמטבח מתמלא בריח טעים, מוסיפים 3 כפות (לא יותר!) של שמנת לבישול (כן, אצלנו משתמשים ב 10% שומן. ככה זה. 10 קילו לא יורדים ברגל).

כשזו רותחת, מפוררים פנימה גוש בולגרית (אני אוהבת את הבולגרית המעודנת של גד, 5%) ושוברים פנימה 4 ביצים.

מכסים, ממתינים עד שהחלבון נקרש ו…טורפים.

4 דקות לגן עדן.

La Maison – Fun place to eat :) -פוסטעים

אני אוהבת מקומות קטנים ואינטימיים. כאלה שנכנסים אליהם ומרגישים כאילו נחתתם במטבח של חברים: אוירה לא פורמלית, נינוחה וחברית.

LA MAISON הוא בדיוק מקום שכזה:

ברח’ טשרנוחובסקי בואכה אלנבי מתחבא מקום קטנטן וקסום: ארבעה שולחנות עץ על המדרכה עם VIEW למחזשה הטוב בעיר: רחובות תל אביב, מפיות משובצות, תפריט מצומצם ולא מתיימר ואוכל טעים טעים!

בשבוע שעבר, נתכנסנו היא, היא, הוא ועוד כמה חברות לארוחת ערב, כדי לטעום את תפריט הערב החדש שנחנך בתחילת השבוע.

בגדול מאוד: מבחר של פלטות נקניקים, נקניקיות, כמה ספיישלים ומעט מנות בשריות נוספות. לא בדקתי את תפריט המשקאות והאלכוהול, אבל עם ארוחה כזו, כל מה שצריך זו בירה קרה וכאלה- יש בשפע 🙂

פצחנו בכמה מנות ראשונות למרכז השולחן:

ראשונה, הגיעה סלסלת לחמים (12 ש”ח)- בגט פרוס ולחם כפרי מ-ע-ו-ל-י-ם עם חמאה רכה וטובה. הלחמים היו כל כך מוצלחים, שבמהלך הערב זרמו עוד 4 סלסלות כאלה…

סוג של סלט” (38 ש”ח. הוזמנו 2 מנות)- ירקות שורש עם פרושוטו חזיר.המנה נקראה מיוחדת ומפתיעה, אבל היתה די ….”מה” (ME). מקלות סלרי, פטרוזיליה, צנונית ופרוסות פרשוטו. מנה עם המון פוטנציאל, אבל ביצוע סתמי.

מיקס נקניקים: פרושוטו אווז (34 ש”ח), אווז מעושן (28 ש”ח) וקופה (30 ש”ח) – כל הנקניקים היו טעימים במיוחד- פרוסות דקות-דקות ומלאות בטעמים.

קלמרי מטוגנים בשמן זית על מצע עגבניות (36 ש”ח), מנת ספיישל.

ראשית- יפה מצד מסעדה להגיש מנה על בסיס עגבניות, בהתחשב במחירן המגוחך.

שנית- מצע העגבניות היה טעים מאוד- מעט חריף ומעניין. עם זאת, הקלמרי היו עשויים טיפה יותר מדי וסתמיים למדי וחבל.


סרדינים כבושים על בגט חם בתוספת סלט תרד חם (39 ש”ח) – אני לא אוכלת סרדינים (למרות שהייתי גיבורה וטעמתי ביס), אבל ביקשתי את סלט התרד החם בנפרד והוא היה מ-ע-ו-ל-ה! לימוני עם מעט שום, בדיוק כמו שאני אוהבת.

צלחת חמוצים (12 ש”ח)- לא טעמתי כ”כ…

מכיון שהחלטנו להזמין את המנות הראשונות בלבד, ורק לאחר מכן לבדוק מה מצב הקיבולת שלנו, לא מיהרנו להזמין מנות עיקריות, אלא המשכנו לקשקש לנו בניחותא.

כשרצינו להזמין מנות עיקריות, כולנו החלטנו פה אחד שיש מנה שחייבים לטעום:
סטייק צוואר לבן עם בייקון ופירה / ירקות צלויים (64 ש”ח). שתיים מהמנות הוזמנו עם עם ירקות ואחת עם פירה.

בצד השני של השולחן נרשמה התלהבות רבתי.

אנחנו (היא, הוא ואנוכי) שחלקנו את המנה הזו (ואת מנת הנקניקיות שבהמשך), לא נפלנו. מנה חביבה מאוד, אבל ציפיתי ליותר. מה שכן, הירקות הצלויים היו מעולים: פריכים, קריספיים ומתובלים במידה.

גם הפירה היה מצויין: חמאתי, קרמי (אבל לא נוזלי) ונימוח 😀 (כמובן שמיד הוזמנה ממנו צלחת נוספת).


הצד השני של השולחן הזמינו גם נקניקיית חזיר שמנמנה (57 ש”ח) – הוגשה עם פירה וכרוב כבוש. לא טעמתי, אבל הבנות עשו פרצופים מרוצים.

נקניקיית בקר (57 ש”ח)-  מדובר באותן הנקניקיות שהזכרתי מוקדם יותר, שחלקתי עם שני החברים. עשויות ב-ד-י-ו-ק כמו שצריך. מתפצפצות על הלשון ובעלות טעם גן עדן. בשילוב עם הפירה- מושלם!

בנוסף, הוזמנה למרכז השולחן מנת סינטה צרובה, פרוסה דק עם ירקות (64 ש”ח) – מנה מהספיישלים שלא כתובים בתפריט. מידת עשיה  MR שבהחלט היטיבה עם המנה. מנה חביבה מאוד- לא מלהיבה כמו שיכלה להיות, אבל מוצלחת.

לאחר שסיימנו את הארוחה, פתחנו כפתורים ומלמלנו “לא, אי אפשר להכניס פירור לפה” גילינו שאנחנו רכיכות חסרות עמוד שידרה ובלי טיפת אופי, והזמנו קינוחים:
צלחת גבינות (39 ש”ח) – 4 אצבעות גבינה: פלאג’יו, סטילטון, בושה ואיוורקי שהוגשו יחד עם מלון ותאנים. מנה לא גדולה, אבל הנתחים היו יפים. טעמתי ביסון מכל גבינה והן היו טובות מאוד.

צלחת פטיפורים (25 ש”ח) – תאנים, קראנץ בוטנים, פיננסייר, מין פאי לימוני ואצבעות שוקולד (אושר החביבה הזכירה לי שהמלצרית ציינה שהגדילו לנו קצת את המנה ועל כן, אני לא יודעת מה היה גודלה המקורי. פרט חשוב שזרח מפרחוני..) . מנה חביבה, שבדיעבד, יכלתי לוותר עליה בקלות.

יחד עם בקבוק פלגרינו גדול ושליש גולדסטאר, החשבון עמד על 758 ש”ח. סכום סביר לארוחה לשבעה אכלנים לא קטנים שיצאו שבעים להפליא.

בנוסף, אפשר לקנות מהנקניקים והנקניקיות ולקחת הביתה. שווה!

ממליצה בחום, אני עוד אחזור לשם.

***

La Maison , טשרניחובסקי 1,תל אביב, 6206022

אוסובוקו, כי הסבלנות משתלמת- פוסטעים.

אני אוהבת תבשילי קדירה. אבל ממש!
אין דבר יותר חורפי ומנחם מתבשיל קדירה שמתבשל לו לאיטו בתנור במשך כל הלילה (או לפחות כמה וכמה שעות טובות) ואז, ברגע הרמת המכסה, משחרר אדים טעימים לחלל האוויר.

מה שכן, תבשילי קדירה דורשים סבלנות: כמה שעות טובות בתנור הן המינימום ההכרחי. העדיפות, כמובן, היא ללילה שלם. הריח ממלא את כל הבית ומאוד קשה להתאפק שלא לטעום באמצע, אבל מי שממתין- זוכה למנה מעולה ומנחמת.

***
רצה הגורל ואירחנו חברים טובים בראש השנה לארוחת חג.
חיפשתי רעיון למנה שתאפשר לי מינימום התעסקות בחג עצמו ומקסימום תוצאות. הזוגי הזכיר לי שלא מזמן קניתי כמה וכמה ק”ג של אוסובוקו שרק ממתינים שנעשה איתם משהו.
אז עשיתי 🙂
אז מה עושים?
בקערה גדולה, משרים את האוסובוקו (או כל נתח בשר לבישול ממושך, חתוך לקוביות גדולות) במרינדה שכוללת:
בקבוק יין אדום (זוכרים את החוק? לא מבשלים עם יין שלא הייתם מוכנים לשתות בכוס)
כמה ענפי טימין ורוזמרין
שום- בבית סיפרנו- כמה שיותר, יותר טובץ
בצל חתוך לקוביות
מלח
פלפל שחור גרוס
והתוספת שתופסת: סירופ חומץ בלסמי תאנים. אני מכורה למוצר של The Olive Oil Mill. יש להם גם סירופ בלסמי הדרים- למות!
לטובת מי שלא נוסע בקרוב לחו”ל- נאמר לי שאפשר למצוא גירסה של המוצר הזה בחנויות “אוליה” ואני די משוכנעת שחומץ בלסמי איכותי עם מעט ריבת תאנים יכולים לעשות עבודה טובה.
[כמה מילים לגבי הסירופ: אני קונה את הסירופ בבורואו מרקט בלונדון, אבל בפעם האחרונה שאלתי את בעל הדוכן והוא אמר לי שהם יכולים לשלוח גם לישראל. פשוט צריך לשלוח להם מייל והם מחזירים תשובה לגבי עלויות המשלוח לארץ].
ממזמזים קלות את הבשר ונותנים לו לנוח בקערה במרינדה למשך לפחות 4-5 שעות (אני השארתי אותו לילה שלם להיכרות מעמיקה עם שאר הרכיבים :-]) במקרר.

הבשר, שוחה במרינדה

בתום ההשריה מוציאים את הבשר מהמרינדה ונותנים לו לנוח בטמפרטורת החדר כשעה.
במחבת כבדה (או בסוטאז’ שניתן להכניס לאחר מכן לתנור- כי אם אפשר לחסוך בכלים, למה לא?) מחממים מעט שמן זית (ממש מעט!) ומעבירים אליה את נתחי הבשר.
צולים לשם סגירת הנתחים: ממש חצי דקה מכל צד. מוציאים את הנתחים לצלחת ולאותה מחבת שופכים את נוזלי המרינדה, עם הבצל, השום והתבלינים.
מקרצפים היטב את תחתית הסיר עם כף עץ ומסניפים את הריח המעולה.
לאחר שהנוזלים מצטמצמים מעט, מחזירים את הבשר לסוטאז’ (אם עד כה השתמשתם במחבת, זה הזמן להעביר את הנוזלים לסיר שמתאים לתנור ואליו להעביר את הבשר).
מצרפים אליו:
שניים-שלושה גזרים חתוכים
2 בטטות- חתוכות לקוביות
כוס שעועית לבנה שהושרתה כמה שעות במים (אני בד”כ משרה ק”ג או שניים למשך הלילה, מחלקת לשקיות כשבכל שקית כמות של כוס, ומקפיאה. אז, בכל פעם שצריך, אני פשוט שולפת שקית).
כוס גרגרי חומוס (אני התעצלתי והשתמשתי בגרגרים קפואים של סנפרוסט)..
את כל התכולה הזו מעמידים על אש בינונית ומסיפים מים רותחים עד לגובה הירקות.
ממתינים לרתיחה שניה, מורידים מהאש ומעבירים לתנור שחומם מראש לטמפ’ 180 מעלות.
אחרי שעתיים לערך, מורידים את הטמפ’ ל 100 מעלות והולכים לישון.

הבשר, נוזלי המרינדה והירקות, לפני הכניסה לתנור

בבוקר, פותחים את דלת התנור, מחייכים, מתאפקים שלא להתנפל על הסיר ומחכים ששעת ארוחת הצהריים תגיע.
עם קוסקוס או אורז לבן- טעים.
לא לשכוח חלה בשביל הרוטב.
בתיאבון!