על דברים טובים שמתחילים ב-ש’ (שוקולד, שמרים, שמו)-פוסטעים+סקירה

חוק האצבע אומר, שכשליאת מתקשרת- עונים, כי ב 99% מהמקרים יהיו מעורבים בזה דברים יפים, טעימים ובעיקר כיפיים (למה רק 99%? כי ב 1% ממקרים היא תתקשר ביום של אחת הסופות גדולות ותודיע שאירוע נדחה, אבל זה באמת נדיר :-)).

הפעם מצאתי עצמי שוב ב”הילדה” (נוט טו סלף: אירועים של ליאת עולים לי בגזרה!), מתפעלת מהעיצוב המהמם מבית פודינג ועם כמות נאה של בלוגריות מתחום האוכל. הסיבה: אירוע השקה לקמח שמרים של אסם.
pretty 1  pretty 2

עכשיו, אם לומר את האמת- הייתי סקפטית:
אמנם בעברי סבלתי מפוביית שמרים, אך הזמן והניסיון עשו את שלהם והיום אני שוחה היטב בחומר ויתרה מזאת- אני לא משתמשת גדולה בקיצורי דרך (אפילו בקמח תופח אני לא משתמשת :-D)- אז מ כבר אפשר לחדש לי?
מצד שני, כאמור, ידעתי שיהיה יפה, טעים וכיף- אז לקחתי את סיכון 🙂
ספויילר: היה טעים.

כאמור- התכנסנו לנו לשמוע קצת על קמח השמרים, שהוא באופן מפתיע- קמח שמגיע כשהשמרים כבר בתוכו. היתרונות? אריזה אטומה ומוכנה לשימוש- השמרים build in ולכן אין צורך לנפות את הקמח. ובזכות האריזה, יש למוצר חיי מדף ארוכים – חצי שנה, לעומת שמרים שנשמרים כחודש וחצי. היתרון החשוב מכל למוצר? יש סיכוי שהוא יצליח להכניס את השמרים לכמה מטבחים נוספים 🙂
אז סיימנו לנשנש, התכנסנו מסביב לשולחנות מקסימים כדי לפגוש את מיקי שמו, שבסבלנות רבה הדגים לנו שלושה מתכונים: קראנץ שוקולד, חלות מתוקות ולחמניות עם פירות יבשים (חי נפשי- כל המתכונים יעלו כאן בשבועות הקרובים!).
מה שחמוד מאוד בעיני במיקי שמו (מעבר לחסד הנעורים שאני זוכרת לו מהקריות), זו העובדה שהוא לא פרפורמנס. מבחינתי- הוא לא ממש עובר מסך, אבל זה לא מפריע להקשיב לו, כי רואים שהוא נהנה ממה שהוא עושה. שמערכת היחסים שלו עם הבצק היא אמיתית 🙂 (ביננו, יש הרבה בחורות שהיו מצפות שבן/בת הזוג שלהן ישקיעו כ”כ הרבה זמן בלהרגיש, להקשיב ולהבין אותן :-))shemoyummy
אם לרגע חשבתי שבאנו לנוח- הרי שטעיתי. חיכו לנו אריזות מהממות עם “כלי עבודה”: כוסות מדידה, מטרפה, מערוך וסט מה מ ם של סינר ומגבת, מעשה ידי נעמה המהממת, אמא (גם) של שמטרלינג.
התחלקנו לשלוש קבוצות, כשכל קבוצה הכינה אחד מהמתכונים שהזכרתי. אני, לשמחתי, “נפלתי” על קבוצת הקראנץ, שאח”כ לקחתי הביתה ונהנתי ממנו כל השבת. יאיי מי!!!goodies

מפה לשם, הגעתי הביתה רעבה לפחמימות. איך זה עזר לי? זה לא :-/

בסוף השבוע שלאחר מכן, מצאתי עצמי עומדת במטבח ו(הייתי רוצה לומר “עמלה”, אבל לא באמת) מתבוננת בקיימיקס מערבל לו את הבצק שהיה פעם קמח שמרים.

yummy on the go
yummy on the go 2
ו
כך זה נראה בסוף (לא למות??)
done

ומתכון? התעצלתי להעתיק, אז פשוט צילמתי 🙂

מתכון לחלות מהממות

במילה אחת: טעים.
במילה נוספת: משמין! 🙂
ובקצת יותר מילים: נוח לעבודה, ידידותי למשתמש (שחושש משמרים ויש לא מעט כאלה, לא בהכרח בצדק!) והתוצרים מצוינים.

כל הצילומים המהממים מהאירוע הם פרי מצלמתה של אלין פריש בעלת המבטא ההורס והכשרון האינסופי.

וכמובן- תודה לליאת על עוד אירוע מושי-מושלם! 🙂

 

הכל אישי (מטרנה שלך-סקירה)

מי שמכיר אותי בערך רגע, מבין מהר מאוד שאני חיה באינטרנט:
בגדים אני קונה ברשת, קוסמטיקה לא קניתי בחנות שאינה וירטואלית כבר שנים, איביי אחראי לעיצוב הבית שלי ובערך כל חיי מ 2007 משובצים בפייסבוק, טוויטר ועוד כמה פלטפורמות.
איפשהו בשלהי 2010 הזוגי דרדר אותי מנוקיה לאייפון ואז כלו כל הקיצים: יום בלי אייפון הוא יום מבוזבז ואם  תנתקו אותי מה wifi או מה 3G, כאילו ניתקתם לי את אספקת החמצן.
תוסיפו לזה את העובדה שהתחתנתי עם איש מוכשר שזה המקצוע שלו וזה גם, בין היתר, חלק מהעבודה שלי וקיבלתם אותי במהדורה המקוונת. נעים מאוד.

בערך אחת ליומיים אני מוצאת את עצמי חורקת שיניים אל מול אתר או אפליקציה מטרידים במיוחד: איטיים, נתקעים ממשק גרוע ו UI / UX מחורבן. קורה.
אט אט הצטברו לי ערימת פוסטים פוטנציאלים על אתרים מוצלחים יותר ופחות וכאילו אאוט אוף נוור, בתזמון מושלם, נפל עלי איוונט שיהיה יריית הפתיחה לסדרת הפוסטים הזו:

לפני כמה שבועות, ליאת הזמינה אותי לאירוע של מטרנה.
“אני מניקה” הזכרתי לה. והיא בשלה: “תבואי. יהיה מפתיע” אמרה, וצדקה.
התכנסנו ב”הילדה”, פינת חמד בחלק הפחות מואר של תל אביב. מסוג המקומות שרק מתי מעט מצליחים “להגריל”.

היה טעים

היה טעים

כל האירוע היה מותאם אישית (לאחר תחקיר ביטחוני מקדים שלא היה מבייש את השב”כ, אבל וואלה- השתלם. היה ביטר למון!):
בקבוקים אישיים עם המשקה החביב עלי וציטוט אופייני, עוגיה מתוקה עם “מוטו אמהות” ופלייסמט מהמם. מה נאמר- לקחת את הטאצ’ האישי עד הסוף. שאפו לפודינג ויערה!

אישי אישי

אישי אישי

הסיבה שלשמה התכנסנו היא השקת אתר “מטרנה שלך“.
מטרנה מספרים ש63% מהאימהות הצעירות מכירות מוצרים חדשים באמצעות הרשתות החברתיות, בלוגים ואתרים, 67% מהאימהות מאמינות שהטכנולוגיה עוזרת להן להיות אימהות טובות יותר וש- 59% מהאימהות לילד עד גיל 3 מדברות באופן פעיל ברשתות חברתיות – כותבות ומגיבות לסטטוסים (2011 -מחקר נשים של חברת ZETA TOOLS).
אני לא מכירה את המחקר ולכן קשה לי להביע את דעתי על הנתונים, א ב ל –
אני כן יודעת שכשאני נתקלת בתהיה כלשהי (ממתי אפשר לתת סושי? מהרגע שהוא מסכים), חייבת לפתור בעיה (חניכיים נפוחים ונקודה לבנה- שיניים או שלפוחית? שיניים, ותודה לשרשרת הענברים), צריכה עצה יצירתית (מה לעזאזל יעזור לי להפטר מהנזלת הכרונית שהבנדיט מביא איתו מהגן??? R49, אם תהיתם) או סתם מחפשת מבצע שווה (מי אמר “בלאק פריידי בקרטר’ס”???), אני קודם כל מחפשת את הווייפיי הקרוב אלי: עולה בצ’אט מול החברות בווטסאפ, בודקת בפורומים או מאחת ממליון הקבוצות שלי בפייס, מחטטת במאמאזון, או הולכת על האולד פאשין: שואלת את גוגל.
אז כן- יש סיכוי שאם יש עוד כמה אמהות כמוני, כנראה שהם צודקים.
באתר (ובאפליקציה) אפשר למצוא מידע התפתחותי מלידה עד גיל 3, מבצעים (שווים), מתכונים, קופונים, סרטונים ועוד כמה תופינים.
האתר, כאמור, פרסונלי ועמוד הבית הוא בהתאם: “שלום לי-היא, אמא של כרמל” (זוכרים את הפלייסמט ממקודם?), עם מידע רלוונטי לפרמטרים שהוגדרו מראש. הניווט פשוט וברור בהחלט לאן הגעת 🙂
מה עוד אהבתי? את העובדה שאמנם מדובר בחברה שמייצרת תמ”ל, אך המידע שמוצף באתר נוגע בהמון נושאים אחרים (יועצות שינה, הפרעות אכילה, יועצת התפתחותית ויועצת הנקה- כן, כן. למעשה, את החלק התוכני של האירוע, העברנו ב”תחנות” מידע ושיחה בנושאים הנ”ל: תזונת תינוקות, הפרכת מיתוסים בנושא הנקה וטיפים לשינה טובה- של הזאטוטים. לא שלנו).

תחנות בזמן

תחנות בזמן

ומה פחות חיבבתי?
את המידע הנדרש בהרשמה, הכולל ת.ז. של הילדים.
ברור לי הרציונל שההטבות הן אישיות, אבל לשם כך ניתן היה להשתמש בת.ז. של האמא בצירוף פרמטר מזהה חד-חד ערכי נוסף (למשל- ת. לידה+שם).
בנוסף, אין אופציית חיפוש באתר, דבר שבעיני הכי טריוויאלי בעולם, גם באתר פשוט ושטוח יחסית.
מצער.

את החלק האמנותי של הערב העבירו מיספטל, שהפכו את כולנו לבתיה-במקרה הכינותי מראש-עוזיאל והדריכו אותנו כיצד ליצור כרית סיכות מצנצנות מטרנה. מקסים!יצירתיות זה חשוב

אצל שרון תוכלו למצוא דוגמאות לשימושים ועיצובים נוספים של צנצנות. ממתקים לעיניים.

לסיכום: הקונספט הפרסונלי עובד מצוין, אם כי קצת פחות פרטים אישיים היו משמחים אותי יותר. בכל מקרה-אם את אמא, שווה להכנס, להציץ ועל הדרך לאסוף קופונים.

ועל זה אמא שלי היתה אומרת- “ליקוש, באמת שאני לא מבינה למה את צריכה את כל האינטרנט הזה. כשאני גידלתי אותך הייתי צריכה לחכות שלושה שבועות לקו בזק והסתדרתי יופי!

 

(התמונות המעלפות פרי מצלמתה המשובחה של נעמי יוגב)

זוהי יפו, ילדה. זוהי יפו- ביקור בחג’ כחיל, פוסט ביקורת

לפני מס’ שבועות, הזמינה אותי נטלי לבית ענבל קליין לסיור בלוגרים ביפו, שילווה בארוחה במסעדת חג’ כחיל (כאורחי המסעדה).

לא צריך היה להתאמץ הרבה כדי לשכנע אותי: ליפו אני מוכנה להגיע אניטיים.

באיחור אלגנטי הצטרפתי לסיור, שהודרך על ידי מיכל ששון הנהדרת, שהובילה אותנו בסמטאות יפו ובעיר העתיקה, מלווה את הסיור בקטעים מוזיקליים ותמונות (אפשר להכנס לאתר המקסים שלה ממש כאן).

ממש בשקיעה- לאחר הסיור המושקע, התנקזנו כולנו אל המסעדה, שם פכשנו את נעים חג’ כחיל, שסיפר לנו קצת על ההסטוריה של המשפחה והמסעדה-

משפחת חג’ כחיל חיה ביפו כבר למעלה מ-120 שנה. בימי השלטון הטורקי, בסוף המאה ה-19, התפרנסו בני המשפחה מנהיגה ב”דליג’אנסים” – אותן כרכרות שהסיעו את התושבים המכובדים של יפו ברחבי ארץ ישראל (והיו גם על תקן שומרי ראש, יותר מנהגים).

נעים פתח את מסעדתו החדשה, מול כיכר השעון ביפו, באותו מקום ששימש כ”תחנה המרכזית” לכרכרות במשך שנים רבות. כאות הוקרה להיסטוריה המשפחתית ולהיסטוריה של יפו  הנציח חג’ כחיל את הדליג’אנס בסמל המסעדה החדשה.

השף עומאר (שהוא מעצב תקשורת חזותית בהכשרתו) עבד והתלמד במטבחים של מסעדות הגליל המפורסמות (כגון אל באבור), שהה תקופה בגרמניה שם כמה מסעדות משפחתיות, ואז “נשלף” על ידי נעים חג’ כחיל בתום סשן בסגנון “שף נולד”.

לפתיחה הוגשו לנו מספר (עצום) של סלטים (25 ש”ח לערכה של 14 סלטים):  גבינת לבנה עם חרדל בר (טעים) , גבינת לבנה מ-ע-ו-ל-ה עם שום, פלפל חריף ואגוזי מלך (28 ש”ח), חציל כבוש, חציל קלוי, סלט סלק ותפוח עץ, גזר מבושל עם לימון, גרגירי כוסברה ושמיר, חומוס עם טחינה ירוקה וגרגירי חומוס, סלט תורכי, סלט אבוקדו ועירית (שהיה מעולה לטעמי), כרובית מטוגנת עם טחינה (כנ”ל), סלט עוף עם זיתים, עגבניות מיובשות, בצל סגול וקצח וסלט קולורבי עם גזר ושמיר (טעים להפליא). למעט כמה סלטים שמשכו את תשומת ליבי, לא יצאתי מגדרי משאר הסלטים. כלומר, הם היו טריים וטעימים, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה. אלה שהתבלטו- היו כוכבים!

התמונה הושאלה מאריאלה "בישול בקצב הסלסה"

כל זה לווה בפיתות עם זעתר מהטאבון. בנוסף- סלט עלי בייבי עם גבינת עזים מצופה בפירורי לחם מטוגנת, פרוסות סברס אדום עם כדורי לבנה כבושה, שקדים ונענע(28 ש”ח), פרוסות סלק עם גבינת עזים, משמש ממולא גבינת עזים ואגוז מלך. שלושת המנות הללו הן מנות פתיחה שמוגשות בנפרד מפלטת הסלטים ולמעט הסלק שלא טעמתי (מטעמי אלרגיה) הסלטים האחרים היו מעולים. בשורה התחתונה, יכלתי לאכול ארוחה שלמה שמורכבת אך ורק מהמנות הראשונות הללו.

לאחר כמה דקות הפוגה, החלו לזרום המנות העיקריות:

קבב חלאבי (קבב כבש, עם רוטב עגבניות, עטוף בשכבת בצק ואפוי בטאבון – 60 ש”ח)- מנה שלטעמי היתה נחמדה ותו לא. אני הייתי מוכנה להסתפק בשכבת הבצק בלבד:-)

מחמאר של עוף עם בצל וסומאק על פיתה מהטאבון עם שבבי שקדים מולבנים (50 ש”ח)- אחת המנות החביבות עלי בכל מסעדה ערבית. טעים!

צוואר טלה ממולא באורז מתובל בקינמון ובשר אנטריקוט טחון (170 ₪ – מנה ל2-3 אנשים) – הבשר היה מעט שומני מדי (אפילו יחסית לטלה), אבל האורז היה מתובל היטב ובסה”כ- מנה טובה.

ליד העיקריות הוגשו התוספות: מג’דרה (מבורגול ועדשים) ופריקה (חיטה ירוקה מעושנת)- שתיהן היו די סתמיות. לא הייתי מבזבזת מקום בקיבה עליהן.

לסיום, הגיעו הקינוחים- כנאפה תוצרת בית (שהיתה טעימה, אם כי הספיקה להתקרר מדי) ועטייאף (הכיסונים הממולאים באגוזים או גבינה ומטוגנים ומוצפים בדבש, כי פשוט, אין מספיק קלוריות) שהיו מוצלחים מאוד.

***

השורה התחתונה: גליל בתל אביב, לטוב ולרע 🙂

המבחר גדול וחלקן של המנות מאוד מיוחדות ומעניינות, אך המחיר רחוק מלהיות מסעדה “עממית” (כפי שאנו רגילים לחשוב).

שווה בדיקה.

***

חג’ כחיל. רחוב רזיאל 18, כיכר השעון יפו 03-6831239.

פתוח כל יום מ-11 ועד חצות.