חוק האצבע אומר, שכשליאת מתקשרת- עונים, כי ב 99% מהמקרים יהיו מעורבים בזה דברים יפים, טעימים ובעיקר כיפיים (למה רק 99%? כי ב 1% ממקרים היא תתקשר ביום של אחת הסופות גדולות ותודיע שאירוע נדחה, אבל זה באמת נדיר :-)).

הפעם מצאתי עצמי שוב ב”הילדה” (נוט טו סלף: אירועים של ליאת עולים לי בגזרה!), מתפעלת מהעיצוב המהמם מבית פודינג ועם כמות נאה של בלוגריות מתחום האוכל. הסיבה: אירוע השקה לקמח שמרים של אסם.
  

עכשיו, אם לומר את האמת- הייתי סקפטית:
אמנם בעברי סבלתי מפוביית שמרים, אך הזמן והניסיון עשו את שלהם והיום אני שוחה היטב בחומר ויתרה מזאת- אני לא משתמשת גדולה בקיצורי דרך (אפילו בקמח תופח אני לא משתמשת :-D)- אז מ כבר אפשר לחדש לי?
מצד שני, כאמור, ידעתי שיהיה יפה, טעים וכיף- אז לקחתי את סיכון 🙂
ספויילר: היה טעים.

כאמור- התכנסנו לנו לשמוע קצת על קמח השמרים, שהוא באופן מפתיע- קמח שמגיע כשהשמרים כבר בתוכו. היתרונות? אריזה אטומה ומוכנה לשימוש- השמרים build in ולכן אין צורך לנפות את הקמח. ובזכות האריזה, יש למוצר חיי מדף ארוכים – חצי שנה, לעומת שמרים שנשמרים כחודש וחצי. היתרון החשוב מכל למוצר? יש סיכוי שהוא יצליח להכניס את השמרים לכמה מטבחים נוספים 🙂
אז סיימנו לנשנש, התכנסנו מסביב לשולחנות מקסימים כדי לפגוש את מיקי שמו, שבסבלנות רבה הדגים לנו שלושה מתכונים: קראנץ שוקולד, חלות מתוקות ולחמניות עם פירות יבשים (חי נפשי- כל המתכונים יעלו כאן בשבועות הקרובים!).
מה שחמוד מאוד בעיני במיקי שמו (מעבר לחסד הנעורים שאני זוכרת לו מהקריות), זו העובדה שהוא לא פרפורמנס. מבחינתי- הוא לא ממש עובר מסך, אבל זה לא מפריע להקשיב לו, כי רואים שהוא נהנה ממה שהוא עושה. שמערכת היחסים שלו עם הבצק היא אמיתית 🙂 (ביננו, יש הרבה בחורות שהיו מצפות שבן/בת הזוג שלהן ישקיעו כ”כ הרבה זמן בלהרגיש, להקשיב ולהבין אותן :-))
אם לרגע חשבתי שבאנו לנוח- הרי שטעיתי. חיכו לנו אריזות מהממות עם “כלי עבודה”: כוסות מדידה, מטרפה, מערוך וסט מה מ ם של סינר ומגבת, מעשה ידי נעמה המהממת, אמא (גם) של שמטרלינג.
התחלקנו לשלוש קבוצות, כשכל קבוצה הכינה אחד מהמתכונים שהזכרתי. אני, לשמחתי, “נפלתי” על קבוצת הקראנץ, שאח”כ לקחתי הביתה ונהנתי ממנו כל השבת. יאיי מי!!!

מפה לשם, הגעתי הביתה רעבה לפחמימות. איך זה עזר לי? זה לא :-/

בסוף השבוע שלאחר מכן, מצאתי עצמי עומדת במטבח ו(הייתי רוצה לומר “עמלה”, אבל לא באמת) מתבוננת בקיימיקס מערבל לו את הבצק שהיה פעם קמח שמרים.

וכך זה נראה בסוף (לא למות??)

ומתכון? התעצלתי להעתיק, אז פשוט צילמתי 🙂

במילה אחת: טעים.
במילה נוספת: משמין! 🙂
ובקצת יותר מילים: נוח לעבודה, ידידותי למשתמש (שחושש משמרים ויש לא מעט כאלה, לא בהכרח בצדק!) והתוצרים מצוינים.

כל הצילומים המהממים מהאירוע הם פרי מצלמתה של אלין פריש בעלת המבטא ההורס והכשרון האינסופי.

וכמובן- תודה לליאת על עוד אירוע מושי-מושלם! 🙂

 

מי שמכיר אותי בערך רגע, מבין מהר מאוד שאני חיה באינטרנט:
בגדים אני קונה ברשת, קוסמטיקה לא קניתי בחנות שאינה וירטואלית כבר שנים, איביי אחראי לעיצוב הבית שלי ובערך כל חיי מ 2007 משובצים בפייסבוק, טוויטר ועוד כמה פלטפורמות.
איפשהו בשלהי 2010 הזוגי דרדר אותי מנוקיה לאייפון ואז כלו כל הקיצים: יום בלי אייפון הוא יום מבוזבז ואם  תנתקו אותי מה wifi או מה 3G, כאילו ניתקתם לי את אספקת החמצן.
תוסיפו לזה את העובדה שהתחתנתי עם איש מוכשר שזה המקצוע שלו וזה גם, בין היתר, חלק מהעבודה שלי וקיבלתם אותי במהדורה המקוונת. נעים מאוד.

בערך אחת ליומיים אני מוצאת את עצמי חורקת שיניים אל מול אתר או אפליקציה מטרידים במיוחד: איטיים, נתקעים ממשק גרוע ו UI / UX מחורבן. קורה.
אט אט הצטברו לי ערימת פוסטים פוטנציאלים על אתרים מוצלחים יותר ופחות וכאילו אאוט אוף נוור, בתזמון מושלם, נפל עלי איוונט שיהיה יריית הפתיחה לסדרת הפוסטים הזו:

לפני כמה שבועות, ליאת הזמינה אותי לאירוע של מטרנה.
“אני מניקה” הזכרתי לה. והיא בשלה: “תבואי. יהיה מפתיע” אמרה, וצדקה.
התכנסנו ב”הילדה”, פינת חמד בחלק הפחות מואר של תל אביב. מסוג המקומות שרק מתי מעט מצליחים “להגריל”.

כל האירוע היה מותאם אישית (לאחר תחקיר ביטחוני מקדים שלא היה מבייש את השב”כ, אבל וואלה- השתלם. היה ביטר למון!):
בקבוקים אישיים עם המשקה החביב עלי וציטוט אופייני, עוגיה מתוקה עם “מוטו אמהות” ופלייסמט מהמם. מה נאמר- לקחת את הטאצ’ האישי עד הסוף. שאפו לפודינג ויערה!

הסיבה שלשמה התכנסנו היא השקת אתר “מטרנה שלך“.
מטרנה מספרים ש63% מהאימהות הצעירות מכירות מוצרים חדשים באמצעות הרשתות החברתיות, בלוגים ואתרים, 67% מהאימהות מאמינות שהטכנולוגיה עוזרת להן להיות אימהות טובות יותר וש- 59% מהאימהות לילד עד גיל 3 מדברות באופן פעיל ברשתות חברתיות – כותבות ומגיבות לסטטוסים (2011 -מחקר נשים של חברת ZETA TOOLS).
אני לא מכירה את המחקר ולכן קשה לי להביע את דעתי על הנתונים, א ב ל –
אני כן יודעת שכשאני נתקלת בתהיה כלשהי (ממתי אפשר לתת סושי? מהרגע שהוא מסכים), חייבת לפתור בעיה (חניכיים נפוחים ונקודה לבנה- שיניים או שלפוחית? שיניים, ותודה לשרשרת הענברים), צריכה עצה יצירתית (מה לעזאזל יעזור לי להפטר מהנזלת הכרונית שהבנדיט מביא איתו מהגן??? R49, אם תהיתם) או סתם מחפשת מבצע שווה (מי אמר “בלאק פריידי בקרטר’ס”???), אני קודם כל מחפשת את הווייפיי הקרוב אלי: עולה בצ’אט מול החברות בווטסאפ, בודקת בפורומים או מאחת ממליון הקבוצות שלי בפייס, מחטטת במאמאזון, או הולכת על האולד פאשין: שואלת את גוגל.
אז כן- יש סיכוי שאם יש עוד כמה אמהות כמוני, כנראה שהם צודקים.
באתר (ובאפליקציה) אפשר למצוא מידע התפתחותי מלידה עד גיל 3, מבצעים (שווים), מתכונים, קופונים, סרטונים ועוד כמה תופינים.
האתר, כאמור, פרסונלי ועמוד הבית הוא בהתאם: “שלום לי-היא, אמא של כרמל” (זוכרים את הפלייסמט ממקודם?), עם מידע רלוונטי לפרמטרים שהוגדרו מראש. הניווט פשוט וברור בהחלט לאן הגעת 🙂
מה עוד אהבתי? את העובדה שאמנם מדובר בחברה שמייצרת תמ”ל, אך המידע שמוצף באתר נוגע בהמון נושאים אחרים (יועצות שינה, הפרעות אכילה, יועצת התפתחותית ויועצת הנקה- כן, כן. למעשה, את החלק התוכני של האירוע, העברנו ב”תחנות” מידע ושיחה בנושאים הנ”ל: תזונת תינוקות, הפרכת מיתוסים בנושא הנקה וטיפים לשינה טובה- של הזאטוטים. לא שלנו).

ומה פחות חיבבתי?
את המידע הנדרש בהרשמה, הכולל ת.ז. של הילדים.
ברור לי הרציונל שההטבות הן אישיות, אבל לשם כך ניתן היה להשתמש בת.ז. של האמא בצירוף פרמטר מזהה חד-חד ערכי נוסף (למשל- ת. לידה+שם).
בנוסף, אין אופציית חיפוש באתר, דבר שבעיני הכי טריוויאלי בעולם, גם באתר פשוט ושטוח יחסית.
מצער.

את החלק האמנותי של הערב העבירו מיספטל, שהפכו את כולנו לבתיה-במקרה הכינותי מראש-עוזיאל והדריכו אותנו כיצד ליצור כרית סיכות מצנצנות מטרנה. מקסים!

אצל שרון תוכלו למצוא דוגמאות לשימושים ועיצובים נוספים של צנצנות. ממתקים לעיניים.

לסיכום: הקונספט הפרסונלי עובד מצוין, אם כי קצת פחות פרטים אישיים היו משמחים אותי יותר. בכל מקרה-אם את אמא, שווה להכנס, להציץ ועל הדרך לאסוף קופונים.

ועל זה אמא שלי היתה אומרת- “ליקוש, באמת שאני לא מבינה למה את צריכה את כל האינטרנט הזה. כשאני גידלתי אותך הייתי צריכה לחכות שלושה שבועות לקו בזק והסתדרתי יופי!”

 

(התמונות המעלפות פרי מצלמתה המשובחה של נעמי יוגב)

נחמד העניין הזה, של להיות אמא.

Once עברת את ההלם הראשוני, הגוף מסתגל לשעות שינה הזויות, המוח מתרגל חלוקת קשב וביצוע פעילויות מוטוריות מורכבות ביד אחת (השמאלית, נגיד) והאסימון נופל, את מגלה שבעצם- להיות אמא זה לא כל כך נורא (דיסקליימר: הנ”ל נכתב בעוד הבנדיט הפרטי שלי בן 4 חודשים. תנו לי שנה וחצי …).

עכשיו אנחנו בשלב הטעימות ופייר? זה אחד הדברים המלכלכים, המעסיקים, הארוכים, המהממים, המצחיקים והמתוקים שנתקלתי בימי חיי.

עומדת, שוטפת, קולפת, מאדה, מרסקת, טוחנת, מקפיאה במגשיות קרח, מחלקת לשקיות, מזמנת, מפשירה, פה גדול! עם כפית, עם האצבע, עם האצבע שלו, טוב- קח את הכפית לבד, אבל למה על הרצפה?? לא נורא, לא באמת אהבתי את החולצה הזו, אפונה יורדת בכביסה?

בקיצור, באמת תענוג.

לפני שבועיים, כאילו בתזמון מושלם, הוזמנתי ע”י ליאת- הרי היא בלינג בלינג, לאירוע השקת מחיות מטרנה. “אבל הבנדיט עדיין לא אוכל מוצקים” אמרתי “ובכן, את כל כך תהני באירוע הזה” פסקה, וצדקה.

אני חייבת לציין כי בתחילה היו בי ספקות:

אמנם טרם הלידה הצהרתי בריש גלי שאין בכוונתי להניק ואפילו אני גדלתי על מטרנה וגרבר ויצאתי, טפו טפו, בסדר גמור- אבל רצה הגורל ומצאתי עצמי מניקה באדיקות, נמנעת מתמ”ל ושוקדת מעל סלסלת האידוי על בסיס כמעט יומי, העיקר שהבנדיט יאכל טוב.

מצד שני, בעוד שניה בערך אני חוזרת לעבוד (איזה כיף!) ובנדליקו הולך לגן (מי אמר את זה?!) ו-וואלה: את זמן העירות שלי עם הבנדיט אני מעדיפה להעביר בבילוי משותף ולא באידוי פירות.

אז נכון, כמו כולן, גם אני מאדה וטוחנת כמויות ומקפיאה וכו’, אבל בתור ילדת גרבר בעברי (הידעתם? את כל הטירונות שלי העברתי עם משטחים של גרבר כי סירבתי לאכול אוכל צבאי!), החלטתי שאני לא שוללת ומגיעה עם ראש פתוח.

***

הלוקיישן שנבחר היה הקיטצ’ן מרקט בנמל ת”א. מקום מקסים, נעים וטעים (ובהחלט ינוסה שוב בקרוב), בו התכנסו ערימת בלוגריות חביבות (30, אם נדייק).

אחרי סשן נשנושים, עברנו לחדר מעוצב ומקסים (תחת ידיהן היצירתיות של עידית ורעות) ושם שמענו שתי הרצאות קצרות ומאירות עיניים מפי אורלי פיינה (תזונאית ראשית של מטרנה) ופאולה רוזנברג (מומחית לתזונה ורפואה טבעית, שזו לי פעם שניה שאני שומעת בהרצאה ומעבר לנוכחות הכובשת שלה והעובדה שהיא מהממת- מה שגורם לי לרצות לרוץ לנשנש שעועית מש ולהריח פרחי באך- אני תמיד לומדת ממנה משהו חדש).

  

ובכן, מטרנה השיקו את  מחיות מטרנה. מדובר למעשה במותג המוכר “גרבר” שנרכש על ידי מטרנה ולמעט מיתוג מחדש (התינוק של גרבר נשאר 🙂 ) שיקשר את המוצרים למשפחת מטרנה, המחיות עצמם נשארו כשהיו.

מסתבר שכל הפירות והירקות המיועדים למחיות נרכשים מקלאים אשר מגדלים אותם עפ”י תקנים ייעודיים ותחת פיקוח ספציפי (קרי: לא קונים *כל* ירק *מכל* חקלאי). כל הפירות/ירקות מבושלים, מאודים ומבוקבקים באופן שמאפשר חיי מדף של עד שנתיים (ו 48 שעות מרגע פתית הצנצנת) ללא חומרים משמרים ולמעשה- ללא חומרים כלשהם בכלל)

אם לסכם את הדברים:

ע”פ המלצת משרד הבריאות:

• ניתן להתחיל חשיפה למזונות אחרים שאינם הנקה (או תמ”ל) כבר מגיל ארבעה חודשים.
• החשיפה למזון היא בטעימות קטנות 1-2 כפיות ביום, עד פעמיים ביממה (כמובן שהבנדיט הפרטי שלי לא שמע על זה והוא דורש את כל הקערה).
• חשוב שהחשיפה לכל סוג מזון תהיה הדרגתית (זו הסיבה, אגב, שהמחיות של מטרנה שלב 1 הן של מוצק אחד בלבד, לעומת שלב 2 ו-3 שכוללים “קומפוטים” מסוגים שונים)
• יש להציע את הטעימה קצת לפני שהתינוק נהיה רעב, כדי לצור אצל הילד הקשר חיובי של טעימה ולא בהקשר של רעב.
• את הפרי/ ירק עדיף לאדות בלי תבלינים בכלל בכדי לבודד רגישויות או אלרגיות ובעיקר- כדי לאפשר לתינוק לחוות את הטעמים האמיתיים של הפרי/ירק. בסופו של דבר, החיך של התינוק הוא חיך בתולי שעוד לא הצלחנו להרוס עם מזון תעשייתי, מלא בחומרי טעם וריח, נתרן ומונסודיום… כל טעם הוא הפתעה.
• במישור הפרטי (להלן: לא בהוראת משרד הבריאות :)) חשוב לזכור שהטעימות הן חוויה חדשה- לנו ובעיקר לתינוק ולכן, כדאי לשתף אותו בתהליך: לתאר לו את הטעם, המרקם ובכלל- לתקשר את התהליך כולו (“אנחנו הולכים לטעום תפוח עם טחינה. הוא מתוק וקריר ומרענן ובריא!” וכמובן לקוות שהמנטרה הזו תשאר לו בראש גם כשנגיע לשלב הברוקולי…).

 ולקינוח-

הטועם הפרטי שלי בפוזה אופיינית:

***

פנינה לסיום-

במהלך ההרצאה של פאולה, נבקשנו לעצום עיניים ולהזכר בחוויה הקשורה לאוכל מילדותנו. סוג של דמיון מודרך.

מי שמכיר אותי יותר משעה, מכיר גם את הסיפור על החוויה הפרטית שלי-

סבי, עליו השלום, ניהל לפני שנים רבות את מאפיית “אחדות”. הוא הלך לעולמו כשהייתי בת 6 ואני בקושי זוכרת את פניו, אבל הזכרון החזק ביותר שטבוע בי, הוא הריח המתוק של לחם טרי שהיה ספוג בעורו.

מדי יום חמישי, בשעות הערב המאוחרות, אימי היתה לוקחת אותי למאפיה כדי לקנות חלות.

כשהיינו מגיעות למאפיה, היו מארגנים לי מושב מאולתר מבסקט הפוך, שם הייתי יושבת ומחכה לאמא כשבידי חלה שיצאה הרגע מהתנור. מה זה חמה? רותחת, ברמת הכוויות בידיים.

וזה. היה. הדבר.הכי. טעים. ביקום.

מאז גדלתי והתבגרתי, ואכלתי ועוד אוכל במסעדות מפוארות יותר ופחות, בישלתי אינספור תבשילים וניסיתי אלפי מתכונים ועדיין, אם תשאלו אותי מה המנה הטעימה ביותר שאכלתי, התשובה לנצח תהיה- חלת שבת שיצאה הרגע מהתנור, אי שם בשנות ה 80. כמו שהיא.

אולי עם קוטג’ טרי ישר מהקופסא.

אולי.

 ***

כל התמונות בפוסט (למעט תמונת הבנדיט) הינן מעשה עדשתה של נעמי יוגב

גילוי נאות: הוזמנתי לאירוע מטעם חברת “מטרנה” באמצעות “בלינג בלינג”.

.